אביגיל נץ / פתאום |
פתאום...
הרי כבר נפרדנו
הרי כבר השחזנו
הרי כבר פוררנו הכל...
ופתאום,
מאיפה הגחת?
ואיך זה הצלחת?
להעיר זיכרונות
לעורר רגשות,
מה פתאום?...
אני כבר אישה,
אני רעיה,
ולנו -
כ"כ רע היה...
ועכשיו,
בשעות לא שעות,
אני מתרפקת...
על כל הרעות
ועל נשיקה,
מרטיטה וכואבת
פתאום, שוב בך,
אני מתאהבת
אז לך כמו שבאת
צא מחיי!
אהבתי אותך...
והחלטנו שדי!
ופתאום...
בלי סיבה,
בלי חיוך
ובלי כעס
חזרת לנשוב בי,
חזרת שוב פעם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|