כל יום ממהרת לפרוח

בטרם סופות תקלפנה  עליי

ופריחתי תיבול.

סופות לב מאיצות דרכן

בין פרוזדורים עלומים

וחדרים רבים.

שוככות בתום יום

כשהשמש שוקעת

וצבאות כוכבים במרום.

נוטעת את מעשיי כיתד

בגופי, למנוע משבי רוח עזים

ימים יאמרו טיבה זו של עשייה

שהיא סוחפת את הלכות הגוף והרוח.

עלים ירוקים יפרחו בי

כל עוד רוח בנשמתי

מוריקים זמנים אחרים

ממרקים טעויות ומחסירים

תשובות.

והזמן אץ לו כשעון חסר כיוון

מונה פעימותיו כלב הפועם בי.