אחרי המון שנים
שהם תקועות כאבן שאין לה הופכין
מזוהמות מזהמות
חלק ממני
הריח המגע הטעם
מלוות אותי בכל אשר אני
הלכתי לעוקרות המקצועיות
הן לא צקצקו אפילו, רק סימנו את הנידונות ונתנו תאריך. הן לא
יודעות את אשר הן ולמה, אני ממש זוכר תקופות בחיי שנחרתו על
אותם שיניים, למרות שזה נוסטלגי ודי מטומטם כבר לשאת משאות
ישנים ולא רלוונטיים.
ראיתי אותן מוטלות על מגש על בד לבן, הלבנות שלי נראו שחורות
ומדממות. כבר לא קשורות לכלום ,כנראה בדרכן ל,,,
והיה לי איזה מין רצון להסתכל בהן עוד פעם, להיזכר.
הן שלי הן חלק ממני, אבל לא.
להסתכל קדימה, אל עבר הזריחה, לזמזם לי שיר חדש. |
