יצחק אור / עת גם לפרוח |
הרתה בגבעות החול מול הים
אוסרת כוח להיאחז עד
עד יעבור זעם
כמו עת לא הבנתי אהבה
וראיתי בה הזריחה ועוד זריחה
ולא ידעתי כי עתים-
גם לשקיעה
כאש שחלפה בשלף חיינו
לא מרחמת , לא עוצרת
ורציתי כל כך, כל כך
מים
מבקש להשכין את ראשי
על השקט
להיות חלק מגופך
לתת
לפרח לפרוח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|