אור אחרון ירד על ההרים
כמו נבזזו יצירות האלוהים
בדמע אהבה כוזבת, אבודה
כמשיחת מכחול- חסרה

צבעים נמלטו-נסו אל החשיכה
יפי היום שחלף היה למשסה
מכחולי אלוהים נדונו לשכחה
הכחול היה לאפור- זעקי אהבה

הסתיו לא פעם מכאיב עם חשכה
היופי הבלתי נסבל, הדוקר, כאהבה חסרה
זו שכבר לא שייכת לחלומה
אכזר העין שראתה- ולא ראתה

הביטי אל האור, אל החלום
הצבעים עוד יחזרו לשיר אהבה
אנו נשב לקפה בשניים
אוחזים- ידיים

האהבה היא לא פעם, ציור ללא פנים
כמו ציפור הבונה קן בסופה.