ראו,
הינה אנו שוב מול האבנים השותקות
פצועות המילים, דהויות השמות
כן, אנו כבר שוכחים שמות משפחה, כינויים
לא בטוחים במועדים, מקומות
אך אנו לעד- עם הדמעות
כמו מעולם לא חזרנו משם
מהדם, העשן, הקולות, המתים
כן, כבר בגרנו לא מעט
גם אהבנו צחקנו והיינו, חיים
אך נותרנו חרוטי מכוות אוקטובר- לעולמים
אנו לא נפגשים כמו פעם
מצעדינו כבד ואיטי יותר
כן, אנו גם מחמיצים ימי זיכרון
הדמעות נותרות לא פעם יבשות
כמו אלה שהשארנו לעד- בחולות
לא פעם אנו מועדים ונופלים
על מילים, מקומות, שמות
כן, הרעש בנו עדיין מחריש אוזניים
כמו נבקעו שוב, הסדקים בשמים
והצעקה השותקת- כואבת שבעתיים
פנים הולכים ונשכחים, מטשטשים ובנו,
כאב יתומים אבודים
לילה יורד על אבנים לבנות
ואנו, לבושי אשם אוקטובר- בלבבות
עם ערב, חזרנו לא חזרנו מבית העלמין
במערב, נצבעו השמים- בפסים אדומים. |
