בכל ספטמבר היא חורצת עוד קו. כזה שמותיר סימן דקיק. היא לא
רוצה למות. רק מסמנת עוד שנה של הצלחה מולו. יש לה כבר שמונה
כאלו. היא עושה עבודה נקייה. מלקקת ומוצצת את דמה שלה. מלוח
במידה הנכונה, לא כמו הדמעות. כל התהליך אורך פחות משלוש
דקות.
  נכנסת למיטה ובחושך סופרת את הקווים. כל קו מזכיר לה את
השנה שלו. כל קו אוצר בתוכו תמונות ומילים ומשבי רוח. היא
זוכרת את כולם.
הלילה, היא מרגישה, תתגנב הצינה למצעיה והיא תחפש במרחבי הקינג
סייז את שמיכת הפליז שהניחה לכבודו של הרגע הזה. לפני הפליז
היא תמצא את הסקלפל, תסמן את מספר תשע ותרדם עם המליחות
המתקתקה. תוך כדי ההתכרבלות בפליז היא תגיד לעצמה שהשנה הזו
היתה מהיותר טובות.