דמיתיך בנפשי
לאישה גדולה
(בגלל הרייך
ובגלל עמקייך)
ולכן חשבתי
שבשמייך חמים
גופך עגול
ואוכל לשכון בך
בקלות וללא מועקה.

אולם שבוע אחר בואי אלייך
שבוע ועוד יום
התפשט הדיכאון.
אינך אישה
גם לא רחם עמוק.
אפי גילה את סוג בושמך-
דוק קודש קר וכבד.
וחסר לי חמצן
וצלבייך החלו דוקרים בבשרי.

ירדתי לעמק עין-כרם.
עפרך החזק לא שינה
צורתו מפני רגלי
שמייך הרחוקים
לא נגעו בראשי
וכוכבייך נצצו באיבה.

עדיין נשמתי יצאה אלייך.
אך הרייך בכפות צללם
החלו לרומסה.

במשכנות הדעת אשר בך
ישבתי על שפת ים הקרח הענק.
בנייך האמיתיים החליקו במהירות על הנצח
ואני חיפשתי
ברוח הקרה
את אחי מכורי הנייד.
מקצה שלוש שנים
עזבתיך.

ראי נא,
אצלנו כאן
הים קל
השמיים עפים
ומסביב בלונים צבעוניים
ומסיכות.