יצחק אור / עינייך השואלות |
ניעורו שדי השאול
במקום בו פגשה האכזבה את המציאות
הגעגועים נשבו בחמת שטן
הומים כשליחי קיסר- "נוצחת"
הייתה האהבה במיטת הברזל הצרה
המזרן שאצר סודות בשתיקה
שיח הצבר שנשקף מהתריס השבור
ועינייך-
שואלות, שואלות
כמו עת נטרקה הדלת ללא שוב
בסמטאות כבר נשבו רוחות סתיו
במדרכות בכו מות העלים
"גם העלים הקדימו למות השנה "
כך, שח לעצמו
ואבד.
גשמים כבדים ירדו כול החורף ההוא,
כמו לנקות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|