דפי שדה / השקט שאחרי |
נעים בתוכי זרעי חיים.
ראשי מונח על כרית החזה,
העטופה בציפית שיער,
אוזני כרויה למטרונום ליבך
והנשימות נענות לקצבו.
על קנבס העור מרוחים צבעי היסוד -
זיעה, רוק,
וצבעי הקסם של
גוף שהתערבב בגוף.
האצבעות שספוגות בניחוח הגוף האחר
ארוגות שתי וערב זו ביד זו,
ולרגע נדמה -
כי הזמן חדל
ורק שנינו בעולם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|