כל כך הרבה מילים נעו במרחב שביני לבינך.
שלא כמו תהילה של עגנון הייתי פזרנית
במילים של חולין,
מילים
שטוחות, מהירות וצפופות שהתאדו בשגרת המעשים,
מילים שסיפרו וביקשו להפוך אותך עד לחיי.
מילים
שנזרקו, נדחפו ונזעקו
מילים
שרמסו ופערו מרחק ביני לבינך.
היו מילים דעתניות,
וכאלה שביקשו להמית את שתיקתך.
מילים ששלחו חיצים, דקרו ופצעו
וגם - מילים מדממות, שביקשו מזור.
מילים שאתה היית הראשון ששמעת,
מילים
שאיש מלבדך לא שמע
ומילים ששמרתי לאחרים ואתה לא תשמע לעולם.
מילים ששיגרתי אליך כמו טיל ניסיוני,
מילים
מאופרות, מפלרטטות, מתחנחנות.
מילים שכשלו כשהזמינו את המילים שלך למשחק,
ומילים שצרמו כמו רעשן.
מילים שגויות שמיהרת לתקן
וגם של שקר שמעולם לא נחשף.
מילים אימהיות, דאגניות, עוטפות
ומילים
שלא היו צריכות להיוולד.
היו מילים שדיברו את עצמן מבלי שנשמע קולן
ומילים שרציתי שתשמע ולא העזתי לומר.
אבל,
לא הייתי פזרנית במילים של אהבה.
ואני
אוהבת
אותך.
אוהבת יותר מאי פעם.
אוהבת.
אוהבת על אף, למרות ובגלל.
אוהבת באופן שהמילים אינן מספרות.
כי מילים
מצמצמות את מה שבלב.