"היא בנתה מעבדה לכבוד העולם הבא. שאלות מיוחדות שאלה היא את
עצמה: " עם איזה ציוד אדם נוסע לעולם האחר? על כמה מעצמו הוא
נאלץ לוותר? אילו תובנות הוא הספיק כאן להפנים? האם למד
מטעויות של אחרים? היא אספה קבוצת מחקר, נתנה להם משימות של
מחר. התמונות הציפו זיכרונות אצל כולם, הכול נזכר, כאילו נרשם.
תמונות, עיסוקיי החיים. אף אחד לא מיהר לעזוב ללא הפרטים. ללא
הזיכרון גם לטוב וגם לרע, היא המשיכה ושאלה. רצתה לדעת ,
להתרשם. להפיח תקוות בליבם, שיזכרו גם אותה ומה ששאלה אותם.
סיכום, תובנו. האדם חי ומת עם זיכרונות. לכל אחד תקועות
תמונות, מחוות, גם יחס לא ראוי למישהו אחר, זה הולך ומשתפר,
"שאלון כניסה לעולם הבא" - ככה היא הגדירה את המחקר. הם ענו
בכנות , עד כמה שזה מוזר..
בינתיים, הם קיבלו שיעורים, לצבור עוד זיכרונות, טובים. להתנהג
באנושיות, לעשות מעשים טובים, לאהוב את עצמם, להאמין ביכולתם.
היא שחררה את הקבוצה לאחר התובנות,
נותרו לה רק הזיכרונות.