בצורה רומנטית נשבר לי הלב פעמיים, בצורה חברית הוא נשבר שלוש
פעמים כאשר 2 מהמקרים חופפים, האגו נשבר לי גם כן שלוש פעמים
כאשר רק 1 מהמקרים חופף - ואתה הבחור הזה שנכנס לכל שלושת
הקטגוריות מבחינתי ועכשיו אתה זר מוחלט בשבילי.

הבטחתי לעצמי שאני לא אכתוב לך עוד, שאני לא אכתוב עלייך שוב,
אבל מסתבר שזה יותר חזק ממני. אתה נקודה שחורה בעבר שלי,
בדמיון שלי אתה נקודה על ציר זמן שמייצג את ה"לפני" ו"אחרי"
שלי (הרבה קרדיט אני נותנת לך בעיצוב של מי שאני כיום לטוב
ולרע), אתה זה הבחור שעדיין לא הצלחתי לשחרר. הסיפור שלנו כל
כך ישן, כל כך ארוך וכל כך מלא חויות, הסוף המכוער לכלך את כל
הזיכרונות ועדיין אני מוצאת את עצמי לפעמים מתגעגעת למה שהיה
ובעיקר לנוכחות שלך בחיי.

כשאני חושבת עלייך אני נזכרת תמיד באותן 3 סיטואציות,
סיטואציות סתמיות מהצד אך מבחינתי זאת המהות שלך, הן מייצגות
את מי שאתה היית בשבילי בצורה הטובה ביותר:

1. הפעם ההיא שלקחנו מונית ביחד, יצאנו לחגוג לי יום הולדת עם
חברים (למרות שלמחרת היה איזה מבחן חשוב ומעולם לא נתתי חשיבות
לתאריך היום הולדת שלי בשביל החגיגות). באת אלי, לצד השני של
הגשר, רק כדי שאני לא אקח מונית לבד. כשהתכוונו לשלם לנהג היה
משהו מוזר (בכל זאת עברו שנים וזיכרון לא היה הצד החזק שלי)
ובסוף הנהג החליט שהוא לא לוקח מאתנו כסף - וזה מה שאתה היית
בשבילי, הבחור שתמיד יהיה שם ויקרו איתו דברים מוזרים וטובים.

2. השבוע ההוא שבילינו בחו"ל, אני לא באמת זוכרת את כל הטיול
אבל הנוכחות שלך שם חזקה יותר מכל דבר אחר (שזאת בהחלט לא
הייתה מטרת הטיול). אני זוכרת איך ויתרת לי על הישיבה ליד
החלון כי זאת הייתה הטיסה הראשונה שלי והתרגשתי לראות את הנוף
(לא שזה קרה כי נרדמתי עוד לפני ההמראה), איך עזרת לי עם
המזוודה כל פעם מחדש ואיך הנחת את שלך בחדר שלך ובאת להיות
איתי עד שנרדמנו, אני זוכרת את החיבוק שלך שגרם לי להאמין שהכל
בסדר והרגע שהרגעת אותי לפני העלייה בחזרה למטוס (עד היום אני
מפחדת מטיסות! זה פשוט לא הגיוני) - וזה מה שהיית בשבילי תמיד,
הבחור המגונן הדואג והרגיש מספיק להבין אותי מבלי שאני אדבר.

3. הסיטואציה האחרונה היא השיחה הקשה שניהלנו (התכתבנו), אמרת
לי דברים שלא חשבתי שאני אשמע ממישהו, אמרת לי דברים שפגעו
בנקודות הרגישות שלא ידעתי עד לאותו רגע שקיימות אצלי (ואולי
דווקא ממך הייתי צריכה לצפות לזה). שינית אותי ולקח לי הרבה
מאוד זמן בשביל להתגבר על זה (אני כותבת בזמן עבר כאשר מבחינתי
חלק מזה עדיין הווה), תקפת לי את האופי כאילו מינימום אני השטן
בהתגלמותו (או לפחות ככה הרגשתי). עם חלק מהדברים שאמרת נלחמתי
תקופה ארוכה עד שהסכמתי לקבל כמציאות (ועם הזמן הבנתי שזה חלק
מהאופי שלי שאני אוהבת ומי שלא מוזמן ללכת) ועם חלק אני עד
היום נלחמת לשנות - וזה מה שתמיד תהיה בשבילי הבחור שהכיר אותי
מספיק טוב בשביל לדעת על איזה נקודות ללחוץ ושיגרום לי להתעמת
עם האמת הלא מחמיאה ולהחליט אם לקבל אותה או לשנות אותה.

ואתה, גדלת להיות גבר מדהים כמו שתמיד ידעתי שתהיה, ישבת אצלי
וסיפרת לי סיפורים מהתקופה שפספסנו, מצד אחד הכל נשמע לי כל כך
הגיוני, כל כך מתאים אך אם זאת זר לחלוטין בשבילי. אתה כבר לא
הבחור שידעתי לקרוא, זה ששאלתי שאלות רק כדי לשמוע אותו אומר
את המילים שאני כבר ידעתי שיאמרו, אז אולי זאת הדרך שלי להגיד
"להתראות" לכל הסיפור או שאולי זאת הדרך שלי להגיד "שלום" לאדם
החדש שנהיה ממך ולזיכרונות שעדין לא יצרנו, לצערי אין לי דרך
לדעת.