שחיתי, תנועת הגלים מרגיעה,
מונוטונית, עולה ויורדת,
הסחף חזק, מלטף, כאילו עדין,
צפתי, נסחף.

גלים נשברים מניעים קדימה,
לעבר החוף,
רגע שבירה והנה,
התרחקתי מהחוף אף יותר.

ללא מחשבה, עם הזרם,
החוף במרחק כמעט נעלם,
ופתאום הכוח גובר, מתערבל,
מושך אותי מטה.

נאבק, מסתחרר, בקושי נושם,
המים סוגרים מכל הצדדים,
לא, לא מצליח לנשום,
מותש, מרפה, נשאב למעמקים.

רגע חשיכה והכל נעצר,
המים נושאים אותי מעלה,
מערסלים בעדינות אל החוף,
נפלט אל החול.

במרחק החוף בו נכנסתי למים,
אחזור, אבל לא כמו שהייתי,
הכל נראה קצת שונה, אולי הזווית של השמש,
חוזר לחוף מבטחים, אבל אני כבר אחר.

מביט אל המים, תוהה,
האם אכנס שוב למים,
האם אסחף בגלים, אאבד שוב שליטה,
אשאב במערבולות למעמקים?

שנייה עוברת ואין לי ספק,
אכנס שוב למים,
לחוש את תנועת הגלים,
עליות, מורדות וזרמים.

מערבולות יהיו, זו דרכו של הים,
מחלקן כבר אדע לחמוק, חלקן ישאבו,
רק נותר לקוות שהחכמתי,
שאדע שוב לצוף, לחזור אל חוף מבטחים.

לחזור אל החוף,
אולי חוף אחר,
מבין שלבטח,
אני אהיה כבר אחר.