א.
הים נשא את אהבתה בחיקו
סמוקה לעת ערב, מלאת שירה
ארוגת ערגה והלמות לב
מהלכת יחפה על החול הרטוב
ריח מתוק של בוקר, מטאטא את היגון
פרחי הבר לוחשים סודות קיץ
האבקנים דואים מערבה כבשורה
הרוח בשערה, כברכת כוהנים מול הרוח
ליצני אור שובבים מצחקקים בינות ערביים
האור נוטש אט אט את היום
אלוהים מושח במכחולו צבעים בשמים
והיא כמו שוקעת בינות העננים, אבודה.
ב.
השמש הכריזה על בואה ככרוז
מניחה ידה על כתף הנער
ככתב סתרים של אור וצל
מחייכת יום חדש
נערה שבורת כנף חולמת לעוף אל אושר
כמו לנסות לתקן את גן העדן
לחפש פתק אהבה בבקבוק שהשליך אלוהים
לראות את השמש בוהקת, על פרחים נשברים
חייהם כמו תלויים על חבל כביסה
ערגת פרקי אהבה נואשים
כמו סדקים באגרטל ההולך ומתמלא
בתרמילם קוצים, גם חיוכים
ג.
נושאים חלומות על גבם
מביטים אל הים
אל חלונות האלוהים ברקיע התכלת
מייחלים דבש- בשמים סדוקים. |
