ברוריה קוחנובסקי / החלום ושברו |
זרדים ועלים יבשים.
חשד פירפר בלבי
לכנפיים במוחי
ואני שמחה.
הכנפיים יקישו ירעישו יכו האוויר
עד יחרד מזעמם.
צלילים רחוקים יחלחלו בקש-קן
בצבעים
כחול, ירוק ושמש
וחריצי הציפור הללו שבראשי
ידמעו, יבכו.
ואני מכה אחת בכנפי
וזרדי הקן
ניתזים לכל עבר
מבקעים את האבר
שדימה לצמוח ממוח.
נותרתי כבידה
כציפור ממולאה
כבידה
בשקדים ובאורז
כבידה-
לסעודת יום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|