אני לא פורמלי
אני לא נורמלי
איש חינוך קצת רנדומלי
שחורז בטיפשיות
ומתרגם חיפושיות.
אין לי תעודות
אין לי תהודות
אבל עיניים שאומרות תודות
ראיתי  פעם פעמיים...

מבולבל
מתוסכל
והעיקר שלא מפחד כלל
קצת מעצמי, אולי,
כי להיות כך לא פורמלי
בעולם כה לא נורמלי
להסתבך עם עניבה
ובלי רמז לתשובה
על שאלות של אהבה
ולהיות עם מבט טיפשי בעיניים
ועדיין להחזיק מעמד- זה מיוחד.

לעיתים כאשר אני  מרגיש לא נחמד
ולא מיודד עם אף אחד
לא עם הביחד, גם לא עם הלבד
אני לובש ג'ינס קרוע  שעוד נקרע כל יום יותר
והתפרים והטלאים והעור שמסתתר
מתחת לירח או לפנס הרחוב
עושים לי טוב
עם השיכור, חסר הבית,  הנווד,
ובעלת האוב
וזה מבט, זה רק מבט
שקצת איכפת
ומעודד
ולא בנלי
רנדומלי, האמת,
כבר לא נר לרגלי אף אחד
רק הזיוף
מבט חטוף
צריך לעוף
לשתות עוד צוף
ופרפרים יפים ויחפים מכושפים
מתים מהר
אני יותר כמו צב
שעד שהוא מגיע
למקום  שבו נחת פרפר
הוא כבר שכח
מה המניע לחייו
כי רנדומלי
זה טריויאלי
קולוסאלי?
ככה בא לי!