New Stage - Go To Main Page

דידי פריימן
/
חבר טלפוני

"אני שונא אותה! אני שונא אותה! אני שונא אותה!!" צעקתי בעודי
צועד סחור סחור בסלון הקטן שלי ובועט בכל מני חפצים תמימים
הנקראים בדרכי, בספה, בשולחן-קפה ובפוף הענק שהיא קנתה לי ליום
הולדת שבו בעטתי במיוחד בחוזקה, מזלו שיש לו כושר ספיגה בלתי
מוגבל. "אני אוהב אותה! אני אוהב אותה! אני שונא אותהההההה!!"
לא ידעתי איך להתמודד עם זה, לעזאזל, מה אני עושה כדי להפחית
את הכאב? קרסתי על הספה בייאוש נותן לחבורה של מחשבות תזזיתיות
להתרוצץ בראשי ולקחת אותי למחוזות שונים ואפלים בנפשי כשהן
נעזרות בכל רגש אפשרי כדי למשוך אותי איתן. ואז נזכרתי בדורון,
חבר שלי. דורון, כשמו כן הוא, מן סוג של מתנה, חבר כזה שתמיד
יודע מה להגיד או לעשות כדי לעזור. קמתי והתקשרתי אליו.
"היי דורון"
"מה נשמע בן-אדם? לונג טיים"
"לא טוב"
"מה קרה?"
"היא עזבה אותי, חתכה! המנייקית" סיננתי מבין שיניי.
"מי, איילת?"
"כן"
"אאוווצ', כן, היא באמת הייתה משהו, חמודה, חכמה, יפה, כל
מה.."
"הלו!!! אתה רק מחמיר את המצב! התקשרתי לקבל עזרה ואתה רק זורה
מלח על הלב החשוף שלי!"
"סורי, סורי, צודק. עזוב היא היתה סתם בחורה, יש פי אלף
עליה."
"אתה ממשיך, כן?!" צעקתי עליו.
אנחה נשמעה בצד השני של הקו.
"אתה תמיד יודע איך לעזור, אז תגיד משהו מעודד" אמרתי ונאנחתי
גם אני.
דורון שתק דקה ארוכה ואז אמר: "שמע, אני אנסה לעזור לך אבל אתה
תעשה את רוב העבודה. אני אתן לך קצה חוט ואתה תצטרך למשוך בו
לאט לאט ולהתקדם לאורכו, בסדר?"
"אני לא בטוח שאני מבין."
"אתה תבין. שים לב, קצה החוט שלך הוא 'קופרניקוס', לך תחקור."
לא הספקתי לענות והוא נעלם מעברו השני של הקו. מה זה השטויות
האלה, הוא נותן לי כתב חידה? נו, מילא, מתוך היכרותנו רבת
השנים ידעתי שכדאי לתת לזה צ'אנס, אולי הוא יודע מה הוא עושה,
אז התיישבתי על המחשב כדי לחפש מידע על 'קופרניקוס'.

הסתבר שקופרניקוס, או בשמו המלא ניקולאוס קופרניקוס, היה
אסטרונום ומתמטיקאי שחי בערך מאמצע המאה החמש-עשרה עד אמצע
המאה השש-עשרה, 1473 עד 1543 אם לדייק. אחד הדברים הבולטים
ביותר שהוא גילה ופיתח היה המודל ההליוצנטרי שמסביר את מערכת
השמש שלנו. לפי המודל הזה השמש נמצאת במרכז וכל כוכבי הלכת
מסתובבים סביבה, ממש כפי שאנחנו יודעים היום. עד לתגליתו של
קופרניקוס האנושות אחזה במודל הגאוצנטרי שגרס כי כדור-הארץ
נמצא במרכז ושאר הכוכבים, כולל השמש, סובבים סביבו. למהלך הזה
של קופרניקוס היו השלכות עצומות על האנושות מבחינות רבות כולל
דתיות ומדעיות, אבל גם הרעיון הזה של 'להסתכל הפוך על פני
הדברים' או כפי שאומר הציטוט הידוע מסרט-הפולחן מציצים: 'הפוך
גוטה, הפוך!' השתרש כרעיון מהפכני. כל זה היה חדש לי ומעניין
אבל לא הצלחתי להבין מה הקשר בין סדרי עולם לביני וכיצד כל זה
אמור לעזור לי להתגבר על הפרידה הכואבת מאיילת. מה דורון מנסה
לרמוז לי, לעזאזל!  הבטתי מחוץ לחלון וראיתי שהערב השתלט על
היום, הבטן שלי קרקרה והתסכול אחז בי, אז החלטתי להניח את זה
קצת בצד ולצאת לפלאפל מושון ברחוב אל-שאטיר כדי להשקיט את
עצמי. איכשהו למנת פלאפל נוטפת אמבה תמיד הייתה השפעה מרגיעה
עלי.

כשחזרתי הביתה לאחר שעה ארוכה החלטתי להתקשר שוב לדורון כדי
להתלונן בפניו שהוא לא עוזר לי בכלל ואין לי מושג מה אני אמור
לעשות עם ניקולאוס קופרניקוס בשעה שאני בכלל מעוניין באיילת.
"אז יופי, אני יודע עכשיו שהחבר שלך, קופרניקוס, הוא מהפכן אבל
איך אתה בדיוק עוזר לי?" אמרתי בטרוניה כששמעתי את קולו מעברו
השני של קו הטלפון מברך לשלום.
"יפה, אני רואה שלמדת משהו."
"למדתי! למדתי! ו. מה אני אמור לעשות עם האינפורמציה הזו?"
"תרגיע, אני אתן לך עוד רמז, אוקיי?"
"אוף, אתה עם השטויות שלך, נו, תן עוד רמז!"
"קאנט"
"קאנט? קאנט? מה זה לעזאזל קאנט?!"
"קאנט זה לא 'מה זה' אלא זה 'מי זה' עצבן" הוא השיב ועוד לפני
שהספקתי להגיב, הוא ניתק. אז גררתי את רגליי אל המחשב כדי
למצוא מי היה קאנט ואיך הוא יכול לעזור לי.

לא היה קשה למצוא מידע על עמנואל קאנט מאחר והוא היה פילוסוף
גרמני רב השפעה ונחשב לאחד מגדולי הפילוסופים של כל הזמנים.
הוא נולד ב- 1724 ונפטר ב- 1804 והוא אחראי לאחת המהפכות
הגדולות בעולם הפילוסופיה שנקראת, באופן מפתיע, 'המהפכה
הקופרניקאית של קאנט'. הייתי מופתע לגלות את החוט המקשר בין
קופרניקוס לקאנט. למה קוראים למהפכה של קאנט 'המהפכה
הקופרניקאית' תהיתי? הסתבר לי, שבדומה לקופרניקוס שהפך את
היוצרות על פיהן בהקשר של סדרי תנועת הכוכבים, ומה שנחשב כקבוע
נחשב מעתה כמסתובב, כך גם קאנט הפך את היוצרות על פיהן אך
בהקשר אחר לגמרי. עוד מימי יוון העתיקה התעניינה הפילוסופיה
במה שנקראה 'אונטולוגיה', תחום בפילוסופיה שמנסה להתמודד עם
השאלה מה קיים בעולם וכיצד אנו יודעים, מעבר לכל ספק, שמה
שקיים אכן קיים. זה נשמע קצת מוזר לשאול שאלה כזו 'מה קיים
בעולם' הרי אנחנו רואים דברים וממששים אותם, אז זה לא ברור שהם
קיימים? אבל כשחושבים על זה קצת יותר לעומק מבינים שהתפישה
שלנו את העולם מתבססת על החושים שלנו, והם לפעמים, איך נאמר
זאת, לא כל-כך אמינים. כמה פעמים אנחנו רואים משהו או שומעים
משהו ובסוף מתברר לנו שטעינו ובעצם ראינו משהו אחר, או דמיינו,
או הזינו. כמה פעמים היינו בטוחים שעומד לפנינו אדם מסוים ואז.
התעוררנו מחלום. וכך ניסו הפילוסופים לאורך ההיסטוריה להתמודד
עם השאלה האונטולוגית הזו תוך כדי שהם מניחים שהעולם החיצון,
כלומר העולם שמחוץ למוחו של האינדיבידואל, אכן קיים ומוחו של
האינדיבידואל מתבונן בו, תלוי בו ומשקף אותו. ואז בא קאנט ואמר
'הפוך גוטה, הפוך!'. כלומר, קאנט טען ששיכלו של האינדיבידואל
הוא המרכז, הוא הקבוע במשוואה, והעולם החיצון הוא המשתנה התלוי
בו והסובב סביבו. לפי קאנט האדם מכונן את עולמו, כלומר האדם
יוצר את מציאותו האישית. ובאשר לקיומם האמתי של האובייקטים
במציאות אמר קאנט שניתן רק להניח שהם אכן קיימים אך לא לדעת
זאת באופן וודאי ומוחלט.

אני לא בטוח שירדתי לסוף דעתו של עמנואל קאנט וגם לא לסוף דעתו
של דורון ששלח אותי לחפור בנבכי הפילוסופיה, אבל מה שבטוח
שהחפירה הפילוסופית הזו השכיחה לי את איילת לשעה קלה. יכול
להיות שלזה התכוון דורון? הוא פשוט רצה לנפח לי את המוח כדי
שאשכח מאיילת? הייתה לי תחושה שלא, ושיש משהו קצת יותר עמוק
שהוא מכוון אליו. עוד לא היה לי ברור מה הדבר אבל הרגשתי קצת
יותר נינוח ורגוע, אחרי הכל, אם אני יכול לכונן את עולמי
וליצור את מציאותי הרי אני למעשה כל-יכול, ואולי אוכל להשכיח
ממני את איילת, או אפילו יותר טוב - להחזירה אליי. החלטתי ללכת
לישון, לתת לדברים קצת להיספג לתוכי, מחר אשוב ואחשוב על זה
ואם לא אמצא כיוון, אתקשר שוב לדורון.

כל הבוקר שלמחרת קיננה בי המחשבה על תפישתו של קאנט את
המציאות. זה בהחלט מעניין להסתכל כך על פני הדברים אבל איך
באמת אפשר לחיות לאור גישה זו? האם באמת האדם יכול לברוא את
מציאותו ככל העולה על רוחו? זה אבסורד! אז התקשרתי לדורון
וסיפרתי לו את מחשבותיי. "אתה מתחיל להיכנס לעובי הקורה" הוא
ענה והציע שניפגש בערב בחוף הים לשבת על בירה וללבן את
הסוגיה.

הבירה היתה צוננת, הערב היה חמים ושלווה היתה נסוכה על פני הים
כשהתיישבנו על החול הלבן לצפות בשקיעה ולדבר.
"אני מבין שקאנט שם אותי במרכז הקיום שלי, וכל השאר, הכל כולל
הכול, תלוי בשכלי שלי. אבל זה נראה לך הגיוני שיש לי כזו
שליטה? מה, אם ארצה אוכל להעלים את הים שפרוס כאן לנגד עיני?"
הקשתי.
"אתה שואל שאלה טובה שאני לא יודע לענות עליה. אני נוטה להכניס
טוויסט קטן בתורתו של קאנט שלוקחת את המהפכה הקופרניקאית שלו
למקום יותר יום-יומי, כמעט מעשי. מן הסתם קאנט היה כועס עליי
אם היה שומע את הפרשנות שלי, אבל למזלנו, או לרוע-מזלנו, הוא
איננו איתנו כבר שנים רבות כך שהוא לא יכול להגיב. את הרעיון
ש-'האדם מכונן את עולמו' אני מפרש כ-'האדם יוצק את התוכן
והמשמעות אל תוך עולמו' עד כדי כך שהוא מסוגל להעלים כמעט
לחלוטין עצמים ופעולות מקיומו היום-יומי, ובזה הוא יוצר את
עולמו ומציאותו האישית. כלומר, אני מכונן את עולמי לא מההיבט
האונטולוגי, אני לא באמת קובע מה קיים וישנו במציאות שמחוץ
למוחי, אלא אני קובע מה נכנס למוחי על-ידי זה שאני מעניק לכל
דבר בעולם ערך כלשהו, וכך, דברים שהם נטולי ערך על-פי השקפתי
פשוט לא נרשמים בתודעה שלי ולא קיימים עבורי, ולא משנה מה שאר
האנשים חושבים לגביהם. אני אנסה להמחיש לך את זה בדוגמה: מעולם
לא קניתי לאשתי טבעת יהלום, אינני יודע אם לאמא שלי יש טבעת
יהלום ולמעשה אני לא חושב שמעולם בחיי ראיתי יהלום. לא מכיוון
שאין דבר כזה 'אבן יהלום' אלה פשוט מעולם לא ראיתי ערך כלשהו
ביהלום. כן, הוא כנראה שווה הרבה כסף, אבל כסף מעולם לא היווה
ציר משמעותי בחיי, ומבחינה אסתטית אני לא בטוח שאבדיל בין
יהלום אותנטי לשבר זכוכית פשוט וקטן. אם תעבור כאן אישה שעונדת
טבעת יהלום אני פשוט לא אראה את הטבעת, כלומר, העיניים שלי
כנראה יראו אותה אבל דבר לא ייספג בהכרה שלי, כי עבורי אין
לטבעת כל משמעות. למעשה, פעם ראשונה בחיי שאני מעניק ערך כלשהו
לטבעת יהלום זה ברגע זה ממש על-ידי זה שהיא מהווה עבורי מושא
בדוגמה שאני נותן לך. הנה לך דוגמה קטנה נוספת: הפעולה הקרויה
'להזמין סרטן עור', או מה שחלק מהאנשים מכנים 'להשתזף', מעולם
לא הייתה קיימת במציאות שלי מכיוון שאני לא מוצא בה אפילו
פרומיל אחד של ערך. אינני נכנס לדיון למה אין לה ערך עבורי
והאם אני טועה בכך שאיני מעריך אותה, אבל מרגע שתפשתי אותה
כפעולה נטולת כל ערך, היא גם התנדפה מהמציאות הפרטית שלי."
גמעתי את שארית הבירה שלי בשתיקה, אולי היא תעזור לי לעקל את
הפילוסופיה שלו. הלילה התגנב לאיטו וכמה כוכבים החלו נועצים
בנו עיניים בוהקות.
"אוקיי, נניח שאני מבין את חוט המחשבה שלך, אבל איך כל זה עוזר
לי עם איילת?"
"תראה, בפועל הדברים הם לא שחור-לבן ורק במקרים יוצאי דופן אתה
באמת מסלק דבר-מה מהקיום והיקום שלך, אבל לרוב הגישה הזו נותנת
לך את היכולת לקבל את המציאות בצורה מבוקרת יותר. אתה צודק,
הפרידה מאיילת היא באמת קשה, אבל אולי תנסה לתת לפרידה הזו ערך
כלשהו. אולי טוב לה יותר מחוץ לקשר, אולי הפרידה הזו מלמדת
אותך משהו על אהבה וזוגיות והחשיבות לקיים ולשמר אותן. מה שאני
מנסה להגיד זה שאם תצליח לתת לפרידה הזו ערך חיובי כלשהו, אז
אולי זה יצליח להפחית ולו במעט את הכאב. או, אם אנסח זאת הפוך
ובהתאם למה שאמרנו מקודם, אם תצליח להפחית במעט את הערכים
השליליים שאתה מייחס לפרידה, אזי קיומה הכואב במציאות שלך יעלם
קצת." הוא שתק קלות והוסיף בהסתייגות מתנצלת "אולי".
נאנחתי ארוכות ומתוך הבנה מהולה בספק יאוש ספק תקווה התרסתי:
"ואתה, אולי קיים כאן לצידי, או אולי אתה רק החבר הטלפוני
שלי?"
הוא חייך וענה "אולי זה תלוי אם יש לי ערך עבורך".

--



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 11/6/18 15:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דידי פריימן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה