"היה זה יום נעים ואביבי כשהשתיים , אימא ובת יצאו מביתם לעבר
גן השעשועים הקרוב. המתקנים שם כבר היו הרוסים, שבורים, ממש
מסוכנים לילדים , אך לילית התעקשה ללכת לשם. היא רצתה להתנסות
בכל המתקנים ההרוסים, לטעום את טעם השיברון. אכן שיברון טרם
חוותה. לילית רצתה כמו כל ילדה רגילה להיות עם אימא שלה בגן
השעשועים ודווקא שם. היא התעקשה.
אימה כהרגלה לא התווכחה  עם ביתה, אמת היא שכבר לא היה לה כוח
לזה. יום יום לילית ואימה היו מתווכחות על משהו, לא משנה מה,
לילית תמיד מצאה על מה. תמיד ידעה באיזה עיתוי להרגיז את אימה,
באיזה טיימינג לעצבן אותה וכמובן לגרום לה להרים את קולה הקול
שבקושי נשמע מאז שאביה נפטר.
אימה הייתה אישה צנומה, שקטה, אנשים ואפילו שכנים לא ידעו על
קיומה , אך לילית דאגה שידעו. במעשי "הקונדס" הילדותיים שלה
סחפה היא את השכנים להרפתקאות לא ברורות, לא ממש נעימות, לעתים
אף מעיקות או מבזות.
אז הם הגיעו לאותו גן שעשועים רעוע ומצאו חצי ספסל כדי שאימה
תשב ותצפה בביתה בת ה 10 מסתכנת בכל המתקנים וטועמת ומריחה את
הפחד מהמוות. שקט שרר מסביב, ילדים אחרים לא היו שם. רק לילית
ואימה. חולשה קלה תקפה את האם כשלילית עלתה על המגלשה שחצייה
היה שבור. שוב ושוב התגלשה לילית והביטה ישירות לתוך עיני אימה
הדומעות, החוששות. "אישה חלשה" אמרה לעצמה לילית על אימה. בכל
פעם שראתה את הפחד בעיני אימה הייתה פולטת משפטים של גדולים.
"אשת חיל מי ימצא - אני" , "איזו אימא חלשת אופי" , "סכנות זה
לחוות". כל ההרפתקאה נמשכה כשעה. הסבל שבלט בפני אימה נמשך
כשעה. היא לא התלוננה, היא לא ביקשה מביתה לעצור את מרוץ
הטירוף הזה. היא פשוט ישבה שם. סתם ישבה שם מכונסת עם עצמה,
אינה מסירה עיניה מביתה.
לילית הייתה בת יחידה. למעשה, לילית שמחה שאין לה אחים. היא
אהבה להיות לבד, אהבה את כל הפינוקים שהרעיפו עליה. היה לה
שיער שחור כמו עורב, מקורזל גלי, מסודר, פראי, מושך לילדה
בגילה. פניה היו יפות, מצוירות וכולה ילדה שבלטה לטובה אך משכה
אליה דווקא את המין הזכרי. גברים גדולים ממנה היו מזיזים ראשם
כשראו אותה. קשה היה להתעלם מהיופי הפראי, הטבעי, התמים,
הילדותי ויחד עם זאת מושך זימה. מושך מבטי אינטימיות. השעה
הסתיימה לא לפני שלילית נפלה מאחד המתקנים ונפצעה. אימה טיפלה
בה בשקט. לא העירה לה שום הערה. תגידי משהו אמרה לאימה. הן
הביטו אחת בשנייה אך מילים לא נאמרו כלל.
לילית בת ה 25 הביטה בחלון ביתה, מנסה לצוד לעצמה איזה עלם
חמודות שיוציא אותה לבילוי. תמיד מצאה מישהו גדול ממנה בכמה
שנים. כשנמאס לה ממנו הייתה משכנעת אותו שזה לטובתו וממשיכה
לייסר אותו מדי פעם שיעשה לה טובה זו או אחרת.
היא התגוררה בבית הוריה. שניהם לא היו בחיים. הכול עבר אליה.
בת יחידה. במבט ראשון אתה רואה בחורה תמימה, טהורה. "שם את
כספך על קרן הצבי" ואז זה מתפוצץ לך בפנים, לילית בתוכך. מאוחר
מדי. לפעמים לא כדאי. יש עניין בחיים, לא משעמם. אתה מפתח את ה
"לילית" שבך,  נותן לה במה ולכן היא מתפרצת, מתפרעת. מאוחר.
למה לקחת סיכון? הפלאפון של לילית צלצל. היה זה אחד הידידים
שלה שקבע לקחת אותה בערב למסיבה. לילית חייכה לעצמה , צריך
לבחור מה ללבוש. "רוצה את אימא", פתאום פלטה. היא תמיד ידעה
למצוא לה את ההתאמה הנכונה בבגדים, היה לה טעם טוב. אכן. לילית
הביטה שוב בחלון, לעבר השלט שנשאר מאותו גן שעשועים. אפילו
השלט כבר התנדנד."