New Stage - Go To Main Page


מתעורר לבוקר אפרורי שלונדון מתאפיינת בו כתמיד, דירת החדר שלי
בסטנסטד קצת חשוכה ואני קם לבדי ומכין לעצמי "ארל גריי" כדי
להתעורר סופית.  אף אחד לא הכין אותי לSMS שקיבלתי אתמול- "אני
בדרך!" כתבת לי מבלי לשאול אם זה מתאים, אם זה כדאי מבלי לחשוב
לרגע. פשוט החלטת שאת עוזבת הכל ובאה. מצד אחד צעד כדוגמת זה
בהחלט ראוי להערצה, מצד שני זה מלחיץ אותי ומכניס אותי לפינה
שאני לא יודע אם כדאי שאשהה בה, אני לא טוב בפינות ויש שיאמרו
שעקב כך לא התחתנתי כבר שבע שנים. אני מנסה לפענח עם עצמי למה?
למה את רוצה לראות אותי? למה זה חשוב לך?, סימני שאלה רבים
צפים במוחי כמו שקיות ניילון בחוף בוגרשוב, איך פעם היינו
עושים שם טורניר מטקות - אני ואת והים, השקיעה, הלבים שרצים
לאורך החוף והמציל עם התלתלים שסוגר את הבסטה בחמש כי יש משחק
כדורסל של מכבי שיותר חשוב לו- היו ימים. הים הפך לקור עז
ומקפיא אבל מבחירה. מצחיק שבחירה ובריחה הן אותן האותיות
ובשניהם אני נוכח - בחרתי לברוח וברחתי מלבחור.

"נחמד דווקא", אמרת כשגבותייך מורמות בעודך בוחנת את יחידת
הדיור שלי, "שווה כל פאונד"
- "אתה מתכוון לחזור מתישהו?"
- "אני באמת לא יודע, הכסף טוב והעסק דופק - הביקורות ממש
משבחות ואת יודעת שזה היה החלום שלי"
- "היו ימים שגם אני הייתי החלום שלך, בחרת לוותר עליי"
- " את חלום שהתגשם מוקדם מדי, פחדתי להשאב אלייך, הפסיד את כל
מה שיש לי מסביב עבורך"
- "אז במקום זה פתחת מסעדת פיוז'ן באמצע ה"קובנט גארדן", הרבה
אנשים באים, צריך לקבוע מקום לפחות שבוע מראש ואין עיתון
קולינארי באירופה שלא סיקר אותך"
- "צודקת..." עניתי וראשי מורכן.
- "ועדיין אתה לא מסופק, לא מרוצה וחוזר לדירת החדר שלך,ולמיטה
הקרה שלך לבדך, חסר לך משהו אתה לא שם לב? - שנה וחצי של פיצול
אישיות בין דניאל השף ומנהל המסעדה לדניאל האיש והבחור המדהים
שהכרתי ונטש אותי. זה לא גורם לך לפתוח עיניים?
- "שוב את צודקת, אך כשחולמים העיניים בדרך כלל עצומות- באת 5
שעות טיסה כדי לפתוח לי אותן?"

הייתי בשוק, מחזיק את המעטפה בידי ולא יודע כל כך איך להגיב,
חיבקתי אותה חיבוק חזק שגרם לי לשכוח מהעובדה שבעוד חצי שעה
כבר יש לי רכבת אל המסעדה.
-" רציתי ממש להביא לך את זה באופן אישי, הוא במלון מחכה לי,
אנחנו הולכים לנוטינג היל ביחד לשוק, אם תרצה תבוא להכיר אותו
- אולי נקפוץ למסעדה בערב?"
-"לא חושב שזה רעיון טוב, לא בשל לזה"
"אתה שזיף? לא צריך להיות בשל - הוא ממש נחמד, מזכיר אותך
בדברים מסוימים"
-" מחמיא לי, שיהיה במזל ואני ממש מעריך את זה שהגעת עד לכאן
כדאי לתת לי את זה ושמרת את זה בסוד ממני"
-" ידעתי שאם אספר לך זה ישפיע על לך העסק, יודעת עד כמה אתה
רגיש"

כשהוא שבר את הכוס ונשק לך, נשארתי מאחור, ליד מלצרית שפינתה
מגש קבבונים, מסתכל איך כולם שועטים אליכם לברכה ומבין שאולי
שגיתי, אולי פספסתי אבל אני התחתנתי גם כן. התחתנתי עם מישהי
שלא באה לישון איתי בלילה, מישהי מפורסמת, יפה, מלאת הדר וטעם-
מישהי נקייה ומצוחצחת בכל סוף ותחילת יום, מישהי שהשקעתי בה
לאורך כל הקשר. התחתנתי עם מסעדת פיוז'ן בלונדון- כמה כוסות
כבר שברתי.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 27/4/18 15:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ניר מאלבוגט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה