מפרום גמר להניח תפילין, והתכונן לקרוא תפילה מספר כיס קטן.
מיכה לא מבין בכלל בתפילות, ולכן לא יכול לתת לכם פרטים
נוספים. הוא רצה לציין בפני מפרום שהוא, מיכה, ראה מעופף מטייל
על הבגטים שמפרום השאיר להפשיר על השולחן. "מה זה מעופף?" שאל
מפרום. "בזזז..." אמר מיכה ועשה תנועות של תעופה בידו. "אז מה,
אני אזרוק את הבגטים?" שאל מפרום, כי הוא אהב שאומרים לו מה
לעשות. אבל מיכה לא ידע מה לומר לו "תעשה מה שאתה רוצה," אמר
מיכה למפרום. מפרום פתח את ספר התפילה בזעם - "ברוך אתה
אדוניי... קוס אימא של המעופפים האלה, מאיפה הם באים? ברוך
כבוד מלכותו לעולם ועד... קוס אמק ערס, אי-אפשר אפילו להכין
אוכל!" וגמר להתפלל ולקלל. אז לקח אחר כבוד את הבגטים וזרק
אותם לפח. הוא הכין בגטים חדשים. "איזה יום יפה," אמר מיכה.
"קוס שלה ראבק, כל מה שאני עושה לא טוב לכם!" התעצבן מפרום.
"בכל זאת, היום יפה," אמר מיכה. "תמיד אתה מקלל ומגדף אותי, מה
עשיתי לך? כפוי טובה," אבל היום יפה," "קלקלת לי את כל היום עם
השטויות שאתה מוציא מהפה, למה אתה לא יכול לשמור על פה נקי?"
"הפה שלי לא נקי?" "הפה שלך מלוכלך כמו קוס מלא תולעים של זונה
זקנה בקבר, כמו קוס בפיתה, כמו חרא בלאפה," "טוב, אז אני
אשתוק,"