כל הזמן אומרים לי שאני פסיכי. מדברים אליי כמו אל פסיכי,
מתנהגים אליי כמו אל פסיכי. משאירים אותי לבד ימים שלמים
ומנסים לנצל את המצב הנפשי הרע שלי כדי להרע לי. אני לא יודע
למה אנשים רעים. אני חושב שזה בגלל הסרטים והסדרות האמריקאים,
שם מפארים את הרוע, את האגואיזם, ואת האנוכיות והפשע, ולועגים
לאנשים בעלי מוגבלויות. זו לא ארץ זבת חלב ודבש, זו ארץ אוכלת
יושביה, כי אני נולדתי אדם בריא, ומה שאני עכשיו זה כי החברה
הישראלית הפכה אותי כזה. אני לא יצאתי מישראל מעודי, הכול כאן.
הרשויות, הממסד, תרבות הצריכה, הכסף, הזבל בטלוויזיה, האנשים
חסרי הרחמים, הכול כאן, הפכו אותי נכה כאן, למרות שנולדתי
בריא. אז איך אני יכול לאהוב את הארץ הזאת? לא יודע, אבל אני
אוהב. אבל כשמישהו משמיץ אותה, אני לא מגיב, אני לא מגן על
הארץ, כי באיזה מקום הוא צודק, וזה לא קשור לפוליטיקה, אלא
לאנשים, מהראש עד הזנב, שלא יודעים לכבד איש את רעהו, ודורסים
אנשים בכוח האגו המקולל שלהם. למה מי אתה שאתה יותר מעליי?
"ואהבת לרעך כמוך," כלומר לאהוב ולכבד כל אדם באשר הוא, כמו
שאתה אוהב את עצמך, כמו שאתה מכבד את עצמך. למה זה לא יכול
לקרות בארץ אשר אמורה להביא אור לגויים? איך נביא אור לגויים
אם בינינו בעצמנו אין אור?