הלב כואב חזק מדי,
קרוב מדי.
זאת השעה הזו, שמוציאה את כל המחשבות מהארון
ומפזרת אותם בכל החדר,
ואין לי מקום במיטה לישון
ואין לי מקום בכסא לשבת
בלי להרים איזה עצב או אשמה ולהסתכל להם בעיניים,
ולבכות או לצחוק או לשאול או לפסול,
העיקר שמשהו יקרה עכשיו.
זאת השעה הזו, שבה קורים דברים גדולים,
דברים רעים,
שכבר יושבים כמה זמן בפינה הרחוקה,
מתחממים ומחככים ידיים,
ומחכים שהשעון יראה כבר שתיים.
והשקט, והחושך, והלבד -
כולם נפגשים ועושים יד אחת,
עם אצבע אחת,
מכוונת למטרה שלא נחה.
זאת השעה הארורה הזו,
שמותר להצביע,
אפשר להטביע,
צריך להביע,
העיקר שמשהו יקרה עכשיו.
----
max2.4.2014 |
