|
אחרי 40 שנה...
כבר 40 שנה שלא כתבתי שיר.
האם ניתן לראות בי משורר?
זה שנים שלא הצהיב העץ בלימוניו
ראש קרוח-בצמיחת זיפיו
רחם סב-בילל עובריו.
אך הנה כתבתי שיר.
האם זה שיר?
האם זה שיר?
שיר הזעם
זה קורה לגדולים מאתנו
זה קורה לחזקים מאתנו
הם מתמלאים זעם
הם מתפרצים בזעם
הם זועמים על הקרובים אליהם
פחות על הרחוקים מהם
קל רגליים לא ימלט נפשו מזעמם
גיבור חיל לא ימלט נפשו מזעמם
אש ותמרות עשן
האוויר כולו מלא באפר ועשן
והיום מאפיל
וחושך על הארץ ביום אור
ונאות הרוגע יאבלו
ראש הרכס ניטל
הם מכים הבית הגדול רסיסים
והבית הקטן בקיעים
אם היו בני אדם
היינו אומרים: כל בתי הנפש.
והרעש והמהומה אוכלים ימיהם
ואז דממה
ואז שקט
והרס
את הנעשה אין להשיב |
|
|
נשים הן כמו
מיץ תפוזים. אם
אתה משאיר אותן
יותר מדי זמן
בחוץ, מישהו יקח
שלוק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.