זאת מן תקופה של השלמה של התבגרות של הכלה,
זאת הבנה שהמציאות עולה על כל רחשי תפילה.
וההווה כמו מחייך אל מה שפעם לו ייחלתי,
ומצייר ציור חדש חושף לאט את שיצרתי.
משפחה, חברים אישיותית הכל יחדיו,
מפסלת את דמותי לאט לאט שלב שלב.
קווי מתאר יוצרים בסיס להבלטות ולטשטוש,
למה שפעם היה הסנטר וכיום ברקע נטוש.
ושוב לומדת את עצמי החדשה כדי לחלום,
לדעת מה יש בהווה כדי לשאוף עתיד לרקום.
ומאותו קנבס חדש לראות חיוך על אף עבר,
לתת משקל לשחוויתי אך עם פנים אל המחר.
ולדמיין אותי של פעם איך תביט בי בחיוך,
על כשלונות, על החלמה על הצלחות ספר כרוך.
על כל הדמות שהיא אני שנרקמה עם השנים,
ציור בן אלף מרקמים אני כולם בים גוונים.
ציור לא תם רק מתעצב מבהיר פנים,
של שהייתי וכיום כל כך שונים.