"היא כבר לא הייתה אותה אישה, מאמינה בכל ליבה. היא כבר לא
פיתחה שיטה לזהות שודד לבבות, היא רצתה רק לחיות... לרשום
לעצמה מטרות, כוונות, לחיות יום אחר יום, כאילו היה זה לה
האחרון. היא ויתרה על קרבות קשים, כאלה שדורשים, שתשתמש בכל
הכלים. לא ממש התעניינה בעיתונים, התקשורת, לא שפטה אף אחד
יותר, לא העבירה יותר ביקורת. לא חיפשה את האביר, לא סוס וגם
לא ממש התחברה ללבן.. חייה נכתבו בפנקס קטן, במילים בודדות,
מילות זימה, אף אחד לא ידע את מה שבליבה. אף אחד לא שאל, לא
הצליח אפילו לנחש עד כמה כול גופה בער כמו אש. גופה הקטן, אותו
חשקו כולם, אך היא ידעה, התרחקה, קשה היא תבוסה אחר תבוסה.
עכשיו היא מביטה מן הצד, מתכוננת לבד, אינה פוחדת, אינה מתעלמת
מהאמת. היא כבר לא אותה אישה בהחלט"