גברת עבד אל חלים
לא מבינה את החוקים
לא נשמרת ממתוקים
קמה בלילה, רוחצת פנים,
ודוקרת את בנה בשתי סכינים

עד שכל השכנים מתאספים בחצר
וקוראים לה לחדול את חיי בנה לקצר
אך גברת חלים חזקה, פניה גלויות
גופה עמיד בפני רוב המחלות

ובנה, כך יודע הציבור, וגם אחיה הצעיר
סולח לה תוך כדי גסיסה בפרבר של העיר
הוא קורס אל האספלט ואוחז את הקת
ומבקש שיניחו לו ולא יעיזו לשלוף פן יומת

וגברת עבד, על הדוכן ומתחתיו
במדים נקיים וחיג'אב זהב
ממתינה לתוצאות האבחון
מתפללת לזיהוי מוקדם והגון

(לי אין מה לומר לה.
אני רק מקליט את דמעותיה
ושומר את סיפורה בהיכל הפנימי שלי
איפה שהסיפורים שלי נגמרים)

כשאינני בהיכל המשפט
אני שובר את גבי
את ידיי וליבי
על במות התיאטרון.

הפנסים כבדים
ועזרי התאורה נעשים מרשימים יותר
כשהמוזיקה מתה לה ומתנגנת.

אני מבלה את הימים הארוכים
בחברת טובי בני ברית המועצות
ומכונת העשן ממלאת את הקהל ואותנו
סיפוק קל וחולף.

הם מלמדים אותי
לחיות מחדש את השרירים ואת הזריזות
ואני מלמד אותם
טהא מחמד ואבידן על הטבע
ובדרך כלל טוב לנו יחד
ללא זכויות סוציאליות,
שיכורים וחזקים ומעל החוק.

לגברת אל חלים
אין עבר אלים
רק אשפוז אחד ארוך ומייגע

לגברת אל חלים
אין אמון בכללים
וגופה עוד מעט משתגע

גברת דוקרת
זוכרת אחרת
את כל מה שקרה

גברת נמהרת
בוכה ונסערת
ואין לה עוד בן למכירה

בהיכל התרבות באור עקיבא
ניגשת אליי כוכבת הילדים הלבנה
ומבקשת שנתפלל ערבית יחד.
אני מסרב לה בעדינות ומציע שיחה על הרמבם
ואנחנו מדברים עד תחילת ההצגה
על אהבה והרגלים ומלכות פנימית.

כשהמוזיקה נשמעת
היא מזנקת אל הבמה
ומשאירה אותי נבוך
ומיותם וגחמני.

כשהיא מסיימת את השיר השני היא שבה אליי
מאחרי הקלעים
ואני כבר לא שם

(גופי מתנדנד לו מתקרת האולם
איפה שחבלים פוגשים מתכת
עד סוף המערכה הראשונה)

מפאת כבודה של המנוחה
מפאת כבודה של אשתי
של ששת אחיי שלא יודעים היכן אני גר
מפאת כבודם של בעלה ובניהם הרודפים אותי
לא אומר דבר.
לא אספר
איך שכבנו נבוכים בשדה מחוץ לכפר
מתחת לחיטה
איך לקחת ממני את הגוף שלי
והפרחת אותו לשמיים.
איך בכית כשהבנת שבנך יודע.

ועכשיו אני כאן,
אזוק ובלעדייך
ומסרב למסור לביתהמשפט את אהבתנו
בחזקת דבר אחרון שנותר לי ממך.

(הגוף זוכר את הנפש כל זמן עדותי)

בוקר אחד גרמניה מוצאת אותי
ומבשרת לי
שאהובתי הקודמת חותנה.
שנמצא לה סידור עגינה.

עיניי נצרבות
ואני ממהר אל סוחר העתיקות שלי
כדי לאמת את המידע.

אני שולח לה מברק
ומודיע לה שעליה להשיב לי את כספי
אחרי שתתחתן.

ב. עבדאללה נראה עגום היום.
הוא בוהה במאהבה של אמו
ומבטיח לו נצח של אלימות
ללא מילים.

הוא מתפלא,
איך יכול להיות שאיש כזה,
שמן ולא מגולח,
גנב את אמו מאביו.

וכמו מרבית בעלי הקרניים
אין הוא יודע ששלראשו בליטות
עד שמישהו אוחז בהן
ומנסה לנסרן.