גם אם דבריי יחשבו כדברי הבל
מהראשון עד האחרון
מהטוב ביותר עד הגרוע ביותר
גם אם יוקעו כדברי הבל ושפל
גם אם ישרפו באיזו חגיגה גדולה
אנשים רוקדים צוהלים מסביב
עיניהם בורקות
כל אות תתפוגג בלהבות כגיצית קטנה
שלאוויר העולם נשלחת
אך לא בכדי משמעות
אלא בכדי עצב, וזעם
קורותיו של האיש
שרצה למות על חייו
ורוצה לחיות כל מותו
אני יודע
אף אחד מעולם לא יחשוב על ללכת בדרך שלי
אבל זה מה שאני אוהב בזה
זו הדרך
שלי
שמעולם לא הייתה דרך אלא פשוט מצב קיים
של אבדון חושים מוחלט
אבדון לא כמו באי, בים, שורץ כרישים
אלא כמו בחדר, בלילה
בלעדייך
התשובה היחידה שהייתה לי אי פעם היא עינייך
השאלה היחידה שפתייך
הבית היחיד, תחת זרועתייך
הדרך היחידה שמעולם הייתה לי
היא הדרך הנפרשת לי
אלייך

לפני שאירה בעצמי
אירה
אל
השמיים
כדי שבני האנוש
פעם אחת בחייהם
ישמעו את הרעם לפני שהם רואים את
הברק

(הברק יכה לכל אורך השמיים
הכל יחושמל ממכותיו החדות
לא ישאיר דבר לכוכבים, לעננים
ולירח המתחבא לו בפינה)