בימים בהם אינני עובד בבית המשפט
אני שב אל עובדי הבמה ומכשירי העשן.
רובם דוברים שפה זרה ומתוקה
ומכים את ילדיהם
ואני מוצא את עצמי נהנה מחברתם
יותר מאשר שופטי הארץ.

התמכרויותיהם אינן מוסוות
ואנחנו חוגגים בין הצגות הילדים
להפקות הראווה של נשות החברה.

יום אחר יום, שעות ארוכות ומלאות המתנה,
אנחנו עומסים תפאורות זולות ומרכיבים אותן,
ממלאים את היכלי התרבות ומרוקנים אותם
בקלות רבה כל כך,
עד שאחרון הצופים טופח על בטנו ועוזב אותנו,
עבדים יומיים זולים שכמותנו,
לחסל את הבמה סופית,
כדי שנוכל לחחזור על כל הטקס,
שוב ושוב ושוב,
ללא הפסקה אמיתית,
מלאים בתרכובות חיצוניות של מעלה מטה
שהן הדבר היחיד העומד בינינו
לבין הנשק והביצורים והמהפיכה.

את
מלכת הילדים הבלתי מעורערת.
גבוהת קול,
נמוכת קומה ומצח,
אחוזה שדים זולים ולא מעניינים.

צלקותייך מוסתרות היטב
ונשלפות בראיונות כאילו היו קלפי משחק נדירים
שאת כוחם הסודי אפשר להפעיל
רק בחלון ההזדמנות המגזיני המיועד.

אני רואה אותך מדי יום כעת
בין המערכה הראשונה לשנייה
לכמה דקות
בחדר ההלבשה שלך
בין העשן המלאכותי
לזה האמיתי והחי.

אין לנו דבר במשותף, באמת,
וכדאי שנניח אחד לשנייה
למרות הכוחות הפועלים על שנינו
מאחרי הקלעים וסימוני הבמה.

ילדי הגן
הולכים ומתרחקים ממני
הם קוראים לי ברחוב
כשאני שב הביתה לפנות בוקר
ואני ממשיך בדרכי ללא מילים.

הם משאירים לי
כרטיסי ברכה בתיבות הדואר
יצירות זעירות מתחת לדלת הבית
ומפצירים בי לשוב.

אני אוסף את כל הראיות ומשמידן
ומנקה את טביעות אצבעותיי
ומבטיח לעצמי שסיימתי להיות איש שירות
שעה שאני מתכונן לחבטה הבאה.

תפקידה של חוקרת ילדים מורכב משלושה חלקים,
כך מספרת הגברת ע. על דוכן העדים,
ללא דמעות ובניתוק מלא ומכוייל.

גם רגשותיו של הילד המותקף, לפי אותה הגברת,
מתחלקים לשלושה חלקים
וכך גם לגבי העונש.
גם הוא, לדידה, צריך להיות מורכב משלושה חלקים.

והעולם באמת נעשה נסבל יותר,
כשמחלקים אותו תמיד לתתי חלקים,
בתורת מנגנון הדחקה מתוחכם במיוחד,
המיועד לסייע לסוכני השימור
בהישרדותם האישית והמקצועית.

מישהו חייב לעשות סדר לכל הנוכחים בארון החשמל הרגשי שלהם:

הפרמטרים המסייעים לקבוע מהימנותו של ילד כוללים
מדד איכות מלל,
דינמיקת פגיעה,
חזרתיות.

כל אלה ועוד רבים וטובים
נצפו בילדה האמורה
ולא נותר לי אלא לקבוע
שילדה זו, בשונה מקורבנות רבים,
נפגעה באהבה גדולה
מידי חיה מבוגרת יחסית
שמשקפיה בלתי נראים כמעט
ושסודותיה פשוטים ואמינים.

בבוקרו של יום שני אני צופה לראשונה
בסרט מתוך חקירתה של ילדה שסבה אנס אותה.
הרשמים עזים,
אין בגופי מספיק חומרי שיכוך
ואני נאלץ להביט בסב
הרחק בדוכן העדים
שעה שהוא מביט בנכדתו המתוודה מול החוקרת
עד ששיניי נעשות חמוצות
וכל גופי מריח מפחד ותיעוב
ומה לא.