כביש חסום עיניים מכוסות אוזניים חירשות,
רץ ב-שביל הירוק

ערבות בוכיות רגליים סדוקות עיניים מיובלות,
רץ למצוא מקום אחר

ירידים מפלסטיק על אדני הקרקס המעופף,
וברוח הנושבת בחלון - חשכה
מדברת לעצמה מה עושים אנשים כשהם כבר לא שומעים,
אפילו לא את קול הדממה
ארגזים מפלסטיק הוא הפיק מתוך האדמה,
וכל הרחוב היה צרחה
לא עושים דבר כזה, היא אמרה,
לאנשים בלי תקווה

ילדים מדברים לעצמם או לחברים דמיוניים
איש זקן, הליכתו לאה, זיפי זקן על פניי השועל שלו,
מביט בהם בסימן שאלה קטן
יש אנשים עם ראש מהדהד שהפיקו צלילים גם מבטן האדמה
יש ערימה של אבנים צבעוניות צבועות ביד על הדשא,
וסביבה חגים יבחושים, זבובים ויתושים,
והילדים שקועים עמוק בקיץ ובמשחקי הילדות.