עצובות ומשמחות השמחות והעצבונות
לפעמים מחכים למלאכים

יום-יום נמשיך לבעוט בתוך הקרנבל
עוד שנה ועוד שנה כמו מתוך תמונה של קרנבל

פשטו עשבי הבר בשדה החיטה
רוח מייללת

מותר לי לבכות דמעות כמו אבנים מתגלגלות,
מעיניי בחברה שלא נותנת לי לחיות

לא יכול לחיות בצורה כזאת בקרנבל
עוד שנה ועוד שנה ואני קמל בקרנבל
הכול קמל כל הזמן בקרנבל
עד מתי הוא ייאבק במים סוערים

רצוצות עצמות הבהמות והגג מט לנפול
ראיתי ילדים שחושבים שהחיים מחכים להם,
מחבקים אותם, אוהבים אותם,
מפרגנים להם
גם אני הייתי ילד כזה.