87 אחוז-

היא אמרה שבא לה להיפגש ב-9 על החוף, ליד סוכת המציל הישנה.
מזג האוויר מצויין עכשיו בסתיו, היא אמרה, ובערב כבר נהיה
נעים.
עבר בי סוג מסויים של התרגשות(שעכשיו כבר לא ברור לי כך כך
למה-הרי כבר היו לי כמה וכמה דייטים ראשונים), אבל בכל זאת,
עוד לא יצא לי לצאת עם בת של אישיות כל כך בכירה ומפורסמת.
רציתי לעשות עליה רושם של סלב, וחיפשתי את הבגדים שהכי נראתי
בהם טוב. מצאתי את החולצה  של 'לקוסט'  ומכנסי 'טומי
הילפינגר', שקניתי לפניי  חודשיים בורנה בסוף שבוע עם המשפחה.
התגלחתי בזהירות כי אני תמיד נחתך בגילוח,לא משנה מה אני
מנסה(וגם זה לא כל כך היה ברור לי למה..).לקחתי את הארנק מהתיק
ויצאתי.

73 אחוז-

האוטובוס הגיע בזמן אבל כבר אחרי שתי דקות נסיעה התחילו הפקקים
הקבועים של מרכז העיר. הייתי יותר רגוע עכשיו כי למדתי מנסיון
העבר לצאת יותר מוקדם("תצא יותר מוקדם תגיע יותר מהר" (אומרת
לי כל הזמן אמא).  שיחקתי  קצת בנייד, לנסות להעביר את השעמום,
אבל זה לא עזר לי. לא רציתי לכתוב או להפריע לה כי באותו הזמן
היא  הייתה בלימודים ותבוא משם ישר לדייט שלנו.
בשעה טובה האוטובוס הגיע לתחנה שלי.צלצלתי וירדתי ממנו, שמח
לצאת מהצפיפות המחניקה שלו לאוויר המלוח של הים. ציפתה לי
הליכה של לפחות עשר דקות עד החוף הישן אז הורדתי את נעלי העור
שלא יתלכלכו והלכתי יחף. התחושה של כפות הרגליים בחול הייתה
נעימה והורידה ממני את מפלס הלחץ והדריכות.

58 אחוז-

האזור של סוכת המציל הישנה, היכן שפעם היה חוף מוכרז היה שקט
הערב, ואנשים מעטים בלבד היו שם. מרחוק ראיתי מדורה על החוף,
בתוך מערה קטנה מתחת לצוק הכורכר. שמעתי קולות  ולא היה לי
ברור בהתחלה אם אלה קולות של שמחה או צעקות לעזרה. מכיוון שהיו
לי עוד עשרים דקות לדייט שלי פניתי לכיוון המדורה. ככל שקרבתי
למדורה שמעתי את הקולות יותר בבירור. והם לא היו צעקות אלא
גניחות רמות.
התקרבתי וראיתי  נערה  מכוסה בשמיכה שוכבת על מחצלת ליד המדורה
וגונחת.
כרעתי לידה.
"מה קרה?הכל בסדר?" שאלתי ואז ראיתי את הדם על השמיכה. מייד
הוצאתי את הסלולרי כדי להתקשר למוקד מד"א אבל ראיתי שאין בו
קליטה בכלל.ניסיתי לחייג שוב ושוב אבל ידעתי שזה חסר תועלת.
"תעזור לי..." היא לחשה. היא הורידה מעליה את השמיכה ואז ראיתי
שהיא לוחצת על בטנה בד ספוג באדום.
"הוא דקר אותי..."היא לחשה.
"מי דקר אותך?"שאלתי.לא רואה אף אחד בסביבה.
"חבר שלי.קבענו לעשות ערב על החוף ליד המדורה, ואז סיפרתי לו
שאני בהריון ממנו.הנבלה התעצבן מאד ואמר שאם אני לא אעשה הפלה
הוא יעזוב אותי."
"ומה קרה אז?"שאלתי בחשש
"כשאמרתי לו שאני לא מתכוונת לעבור הפלה הוא התחיל להשתולל,
לקח את הסכין שהייתה בציידנית ודקר אותי בבטן...ואז הוא
נעלם"...
"איזה מניאק..." סיננתי בכעס, "צריך להביא אותך מהר לבית
החולים ולבדוק שאת בסדר ושהעובר לא נפגע".
"תעזור לי לקום", היא בקשה והתכופפתי אליה כדי להרים אותה.

31 אחוז-

המכה בראש מאחור הייתה מפתיעה לא פחות משהייתה כואבת. נפלתי על
החול וראיתי את הנערה משליכה את האבן שבה היכתה בי. לפתע היא
לא נראתה מסכנה בכלל.  שכבתי על החול עם סחרחורת נוראית, לא
מסוגל להוציא מילה מפי למרות שניסיתי לצעוק.
ראיתי גבר מגיע בריצה והתמלאתי תקווה, אולם התקווה נמוגה
במהירות כשראיתי אותו רוכן לידי ואיים עלי בסכין שהחזיק בידו.
הבחורה החלה למשש אותי. עד שמצאה את הארנק והפלאפון בכיסי. על
הפלאפון היא דרכה וסדקה את הזכוכתי כאילו היה חפץ חסר ערך
בשבילה. בארנק שלי היא חיטטה בהתלהבות, מקווה למצוא
אוצר(שכמובן לא היה שם.היו שם פחות ממאתיים שקלים וכרטיסיית
אוטובוס, וכרטיס אשראי שהבנתי שלא מעניין אותם.)
"לעזאזל!"אמרה הבחורה, "אין לו אפילו מפתחות של אוטו".
"מה נעשה איתו?" שאל אותה הבחור, מחזיק אותי ומכוון אלי את
הסכין.
"תקשור אותו ונברח" היא אמרה. היא לקחה ממנו את הסכין בזמן
שהוא קרע רצועה מבד כדי לקשור אותי. ניצלתי את הרגע ובעטתי לו
ברגליים. הבחור נפל בזעקה. בכוחותיי ששבו אליי לאט ניסיתי
לקפוץ עליו אבל הבחורה הפתיעה אותי שוב. הדקירה בגב הייתה חדה
וכואבת יותר מכל כאב שהרגשתי בחיי. האוויר התרוקן בבת אחת
מראותיי  וקרסתי על החוף. בלי מילים הם ברחו משם, משאירים אותי
מתבוסס בדמי ליד חום המדורה.

12 אחוז-

התעלפתי, וכשהכרתי שבה אליי הרגשתי חולשה וכאב עזים. לא הרגשתי
את רגליי ומפי יצאו רק מלמולים חלושים. שמתי יד על הבטן
והרגשתי את מכסה לי את  החולצה. איש לא היה בסביבה. על החול
לידי היו מונחים הסכין עם הדם והסלולרי שלי הסדוק. לא הייתה לו
קליטה אבל משכתי אותו אליי באצבעותיי הרועדות , מנסה לראות האם
אפשר להתקשר שוב...

1 אחוז-


החלטתי לכתוב הודעה בכוחות האחרונים שנשארו לי.
מקווה שמישהו יקרא אותה לפני שאמות...