כשבאתי לבקרו כבר לא היה
וחפשתי היכן נבראו מילותיו
הצרודות
שנכספו ליותר
שמאנו להשלים עם הפחות
שרצו לנחם או למצוא ניחומים

ידעתי שחלקן נולד מן היש
מלבני הבניין
מעץ נטוע מול חלונו
מן הקוצים, מקצף ים ילדותו
מגדר האבן הישנה
מחבריו
ממדפיו הטעונים ספרים כזכרונות

ויש שנולדו מן האין
הנכסף והמכאיב
זה שאין לו ניחומים

ראיתי שבשנותיו האחרונות היה מודאג מתמיד
תכופות נחנק קולו מבכי
גופו שהצטמק כבר לא כיסה על סערת נפשו
על גודש זכרונות הרב מלהכיל
כשמיכה המבצבצת מבין המצעים
אולי כי לא היה לו אלוהים
לזעוק אליו
לדרוש ולתרץ
ולבקש סליחות ומחילות

לכן היה בין העושים והנושאים
מאלה הכותפים משא דורות
על אלונקה בלה, מודל תש"ח
מאלה ההולכים כי אין אחר בלתם

כמה רציתי לראותו
קצת, עוד קצת
לבקש שיסלח קצת לעצמו
כי כבר פנה יום
והוא עשה די
כי הוא אהוב, אהוב מאוד
ועוד תבוא יונה...
אבל, כשבאתי לבקרו כבר לא היה
ורק הבית והעץ
והמילים הנשארות
ימשיכו לספר על התמים והנסער והלוחם
אשר פנה אל הדרכים הנפקחות

שוקי ק. פברואר 2018