אנחנו
אומה של בוזזים
הארץ הזאת
תינטל מאתנו שוב
(זה רק עניין של זמן ומחירים)
מישהוא כבר ידאג להשכיב אותנו
על ברכיו
ולהלקות

וכל כמה שנתנגד
לא יעזור לנו דבר
(הרי לכם המים והעצים)

אתם
אומה של נבזזים
הארץ הזאת
תילקח מכם לנצח
(זה רק עניין של דם וסירים)
מישהוא כבר ידאג להניח אתכם
על ברכיו
ולהכות

וכל כמה שתתנגדו
לא יעזור לכם דבר
(הרי לכם הבד והצבעים)

מחוץ לאולם המשפט, שרצו כל הדרך.
אשה בהירה
בעירה
מבהירה
לאיש בוער
עד כמה חשובים הצבעים הכהים.

שניהם יודעים
שהם מתנת האל לברואיו
והם לא יידעו אף פעם
שהם עבדים
מתוחכמים פחות מקודמיהם.

קבוצת ילדים נכנסת להיכל עטויה פרוכת:

ילדי הגן מחכים לי
גם כאן.
שיניהם חדות
ידיהם מהירות
והם ממתינים לסימן
כדי שיוכלו לנתר לעברי
ולהכריע סופית
את כף המאזניים לטובתם.

בין השירים אני מוצא
מילים שעליי לשנן
בשפות שונות.

טבשורה ומסטרה
וכל ה Niedersachsen
והצלילים הכתובים מתמצקים במחברותיי
ויוצרים אריכאולוגיה אחרת
שאיש איננו חופר.

לכל מחברותיי שלום.

ובחלומות האחרונים
זרוע החוק מגיעה אליי.
נתיב הימלטותי נדווח בשידור חי
וקרובי משפחתי ממתינים לי
בצד הדרך
אוחזים קילשונות ולפידים.

אורות בוהקים מוצאים אותי ומאבדים אותי
כדי לייצר אשליית מתח
שעה שאמי מסבירה לכלי התקשורת
מתי ולמה פקעתי.

וכל העתאני נמלט בשיניים חשופות
ומחייך אל מצלמות הרחף
כשדמי מעטר את שפמי.

בבוקר היום הששי
קם אבידניוס משנתו
ומוצא טקסט זעיר שכתבה הורתו
ובו האשמה קצרה,
מדוייקת ומלאת כח,
המרוקנת אותו מתוכנו
ואין הירושימה
שתקהה את  עצמת הכאב הטבורי העז
הניזון משארים ודחק.

האמת הפשוטה היא שאינני מסוגל עוד לכתוב באמת.
כוחותיי דלים,
עצביי רופפים, כברנר בשעתו.
נגזר עליי למות מוכשר ואלים וגבולי
בדיוק כמו שאני חי.
מן היד אל הפה אל המין אל בית הכסא,
בשלושה מהלכים וכו'.