לפני שבע שנים
מצאתי את אלוהים בין הלימונים לבצל
הנחתי לזקני לצמוח
ואימצתי אל חיי
מנהגים חדשים,

לאט, אך בטוח,
התהחלתי להשתעמם
ולחלום בהקיץ שעות ארוכות.

בחלומותיי ראיתי בית
ונשים לבושות חלוקי שינה
ולכן התחלתי לאגור ממון
כדי לממן את הזיותיי.

כעבור שנתיים היה בידי סכום סכף גדול
בו השתמשתי כדי לבנות חווה.
אל החווה הבאתי ארבע נשים
אחת אחרי חברתה,
ועיברתי אותן.

יחד, עבדנו את אלוהים עשר שנים רצופות.
בתום עשור אזל כספי
ונאלצתי לסרסר את נשותיי
ולשוב לסחור בירקות.

יום אחד השחית אחד הלקוחות את האשה הצעירה
ונאלצתי להרוג אותו.
הכיתי בראשו בסדן בינוני
עד שהפסיק לרעוד
וניגשתי אל תחנת המשטרה הקרובה לביתי.

כעת אני כאן, מולכם.
זהו סיפורי. אין לי יכולות המצאה או כוחות תיאור נדירים.
ובכל זאת, סיפורי טוב.
הפרטים כמו המסגרת.

(בית המשפט יביא בחשבון את שתיקתך)

יעידו מכנסייך
על גודל האסון
לילותייך המרים
על שווי הפדיון
הכל יצביע
בכיוון הנכון

תעיד המתורגמנית שלך
יעידו שכנייך
יעיד בעלך

תספרנה בנותייך
יישבעו חברותייך
בשם אומרך

הכל יצביע בכיוון הנכון
גרסתך תיבדק ותאושרר
בידי חוקרי המכון

וכשדינך יומטר
מהשמיים הטובים מחר
תוכלי לשוב ולעיין
בחומר החקירה המוכר.

בשלב הראשון לביצוע פשעו של י. חנן,
לא הייתה כוונה לביצוע פשע.
בשלב השני, כבר אפשר היה לזהות מניע
והזדמנות
וקולות
שקראו לו מעומק הבור.

בשלב הרביעי בוצע הפשע עצמו.
בשלב החמיש נענש ובשלב הששי שב לפעול
בתדירות הקרימינלית הקבועה שלו
עד גל ההדף הבא.

בוקר אחד נכנסים לבית המשפט
זוג אחים נאים וחייכניים.
בניגוד לאחים של אגותה,
אין הם מנגנים בכלים
אך בדיוק כמו האחים מהמחברת,
הם יודעים להתפרנס ולהדס.

הם דומים זה לזה, ולאמם.
ומהנהנים משך כל זמן דיבורם.
חיוכם טיפשי ומסגיר את מעשיהם
שנמשכו חודשים ספורים,
שכן בסופו של דבר,
נתפשים תשעים וארבעה אחוז ממבצעי כל העבירות כולם

(ובא לציון גואל)

בקרוב אחצה
את מחסום הקול שהציב קודמי.
אין לדעת כמה זמן איוותר כאן
וכל מאמציי לשווא.

את ימיי, אני מבלה בחלימה והאזנה.
שכרי משולם במועדו
והוצאותיי מדודות.
בקיץ אתחתן ואבריא פעם נוספת,
עם זו שמצאה נפשי
בגאווה וענווה.

את הנאשמים האשמים באמת
הייתי הורג.
בבחינת מחסל ללא דיון.
וטוב עשתה המדינה
כשהחליטה לוותר על שירותי התליינות
ולהתמקד בשירותי ההקלטה והתיעוד
שכן בתי הסוהר מלאים
באנשים שיכלו למלא חלקות אדמה
קטנות הרבה יותר.

עורך הדין הוא לשוטר
מה שהשוטר הוא לבדוקאי המצוי.
השופט, מצדו, הוא לעורך הדין
מה שהשוטר הוא לבדוקאי.
מה שהבדוקאי הוא לחתול הפחים.
וכן הלאה.
בתרי זוזים
ואבנים ומים ואין אונים.

אהרון הנוכחי
אינו נבוך כקודמו.
אין לו משה
או ארון להתחבא מאחריו.
רק ירכי נערות פצועים
אותם הוא מורח שמן סיני
בתנועות מעגליות
מול תכניות הטלוויזיה של אלוהים
לצד משקאות ממותקים
ודמעות