הערב ניפרד
ומחר אשכח
החרב תיצמד
לשריון הפח
הערב נסתגר
וכשנמות, נפרח
(אחרת תסתער
על מלבושי הרך)
הרי הבטחת
ואז מתחת
עור ועריה ונפש
אם היה לי מה לספר לך
הייתי מספר לאחרת
משנה את המסגרת
וחתימת הזמן
הלא אני מדען
חמוש מבחנה אנכית
המתלהטת ללא הנעה
אם היה לי דבר מה
שהיית מוכרחה לדעת
הייתי מסתיר אותו
ממך
וממני
כל עוד כוחי היה מאפשר לי
הייתי משקר לך עד שגופך
היה מגיב בדרך האחת
שאינני יודע לאהוב
מכונות הרעש הגדולות
חייבות להיות כבויות בלילה
אחרת בבוקר הן ריקות
וחודלות מתנועתן
את צלילי החיזור שלהן,
אפשר,
ברם,
לשמוע כל העת
ואין צורך לשים אותן
מאחרי מכשול ומחסום
שכן איש מיושבי המקום
לא יודע להפעילן
מלבד השען העיוור
בקצה הרחוב הקצר
עוד מעט תסעי מכאן
וניוותר אני והבית
לשמור אחד על השני על האחר
מפני כל הדברים המוכרים
ריחות אחרים יתפשו לעצמם אחיזה
בכלי המיטה ובחדר הרחצה
ולפתע יתמצקו בינינו
אוקיינוס ושתי יבשות.
(נמתין בסבלנות
ונצא מעורנו
עד שישתנו חברבורותינו לגמרי)
כל מסעותיי לשווא
בסוף, תמיד ממתינים לי,
חוקרים מדוייקים לבושים שרד
ההולם את מעמדי ומקומם
(אני נאלץ להתחנן למכשירי כתיבה ודפים בהיעדרך)
ובהיעדרך
חלומותיי רטובים
מלאי התרחשויות ודמויות
המיטה רועדת תחתיי
ואני מוסע אל מחזות ומחוזות
שאינני מעז לרצות כשאת נוכחת
הבית גדל וגדל סביבי
וכל השכנות רוצות
חלב ומצרכי יסוד
עד שארונותיי מתרוקנים
בשלוש לפנות בוקר את מתקשרת אליי
ואומרת לי להוציא את האשה האחרת ממיטתי אל הרחוב
אני צוחק לך ומבטיח לארוז אותה בשקית ולהניח אותה ליד הפח
במקום הראוי לה
שנינו צוחקים ובוכים ואבודים כל כך
את אצל הזאפטיסטאס
ואני אצל החברים
בחזית השחרור העממית
בוקר אחד את שבה אליי
בתנופה אחת. היעדרך
אני אורז את מחשבות השווא שטיפחתי בהיעדרך
ומניח אותן למעלה, במדפי האכסון,
עד נסיעתך הבאה. | 