"השבר הסורי האפריקני הפיל אותי לתוך מערבולת חושים, וכל
הרגשות הצפים, פתחו בי שערים. של תשוקה ושל ניצחון אשר נחשפו
אל מול העולם והוא שראה את כל המתרחש בתוכי ונדם.
פעם, כשידעת אותי והרגשתי חזקה נתתי לך מתנות - נפש אוהבת, גוף
חטוב, אומנות ביופי, הכול רצית לראות. אכלת ממני כיד המלך, רעב
ונמשך, אמרתי לך "קח". יצאתי איתך למסע של רגשות, למסע אל
ממלכות רחוקות.
נסענו יחדיו, נתנו ידיים, הגבול היה אז השמיים, אך הסערה לא
אחרה להגיע, אותי היא הפתיעה. חד פעמי, משהו לא ברור, יצאתי
בשן ועין מהסיפור. בני האדם נוהגים להשלות אחרים, לתת להם
תקווה, גם אני שיחקתי על אותה במה, כמו כולם, רציתי גבר יציב
בתוך העולם. מנוחה נכונה, חיפשתי את המושג במילון, מצאתי את
עצמי לבד, בחלום. רעידות אדמה מתרחשות כשהלבה פורצת, מלבי יצאה
היא גבוהה ומתפוצצת, אך מלאך ששומר עליי  חיבק אותי חזק ולחש
לי להרפות, לגלות, עוד עולמות אחרים. בים מצאתי צדפים, תקווה,
נסעתי שוב, לנוח , לחשוב, לבחון את מה שנאמר. הגעתי לתובנות כי
לבי כמעט נשבר, נחצה לשניים, כמו השבר, רציתי רק כנות באהבתו
של גבר.
אני ממשיכה לנוח, לתת לשיערי להתפזר ברוח.. לשכוח את כל מה
שהיה, להיכנס בדלת חדשה, עם כוחות מחודשים והפעם אני נוסעת
לארץ ההרים, שם אדע, מי הוא אותו אחד שיפתור בי את החידה.
כשהלב מתמסר, כשהגוף קצת חצוף, כשהתשוקה מתוקה, הכול נראה אחרת
אם תגיע אליי ותיקח אותי בזרועותייך אל השתיקה, אל מעבר לשמש
העולה, תיקח ואל תשכח. אני קטנה, לבי נקי וטהור, כשתאהב אותי
ותגשש באפלה, אהיה לך האור".