לבי היקר, לא הקשבתי לך במשך שנים
נטשתי אותך שם בפנים
שואב את דמי
ומחדיר בי חמצן
וזהו.
התעלמתי ממך.
לא בכוונה
כאב לי מדי להרגיש..
ואתה נשארת רק מכונה, משאבה,
רחוק שם בפנים.
כמו אבן כבדה
ספגת, חיכית
בסבלנות חיכית
שאהיה מוכנה
שאסיר את החומות שבניתי סביבך,
שארגיש הלמותך.
קראת לי
ואני הסתתרתי מפניך.
כעת אני קשובה לקולך,
מתמסרת לפעימותיך
מתרגשת לגלות אותך
ואת מתנותיך.

שוב לא אפנה לך גב
לא עוד אתעלם
אני כאן עכשיו
ולבי שלם.

כל הזכויות שמורות לסיגלית קנדרי