כי היא מוצבת בתנוחה מוזרה
רגל שלוחה קדימה, רגל שלוחה אחורה,
ויד על הראש
המלאך מניף מעל ראשה את החרב,
וביד השנייה היא מניחה זר פרחים על ראשה

כך נראה הפסל במקדש העתיק והשמור
ונתי הקטן בן השש עומד ומסתכל עליו,
כשיד אחת מצלה על עיניו מהשמש,
ויד אחרת מנסה להבליע את קול התדהמה מפיו

נזירה בשנות החמישים לחייה ניגשת אליו,
עטופה תכריכים עשויים מבד של שק,
בצבע חום-אפור
היא מושיטה אליו את ידה ומבקשת בשקט,
זמן ללכת
לא, הוא אומר, בלי להוריד עיניו מהפסל
זמן ללכת, היא אומרת שוב ביתר תקיפות,
ואוחזת בידו

הוא כמו נגרר משם,
כשיד אחת עוד מצלה מהשמש,
והוא מנסה להביט עוד ועוד קצת בפסל.