יוליה פולישוק / לא הוגן |
בשעה שאני שוכבת על הבטן בלילה
מנסה להירדם
נים ולא נים
ואתה כמו זרקור
נובר בקרביי
מציף את הזיכרונות
לא עוצר
עד שאתה מגיע
לנקודה הכי כואבת
שם בעצמות
ואינך זע משם.
דבר אחד בי מכרסם
כשהעיניים עצומות
הלב ער עם זאת
והמחשבות ערניות לנוכח
הרצון הקיים בי
שבשעה זו
בה הלילה עוטה על עצמו שמיכה
של כוכבים
שגם אתה אינך נרדם
ואני העוגן שמשאיר אותך ער
לא שקט
לא הוגן.
לא הוגן.
כמה שזה מעורר
את הרצון
לזיין את החיים
עד שכל הגוף יכאב
עד שהלב ישתוק
והראש יתן מרגוע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|