יעל נווה / מוּבֶנֶת |
שלחתי אליך
למשמר
את גופי
החשוף.
ביקשתי
שתראה בעיניך
את כולו.
רציתי
שתפרום במבטך
את הסבוך בו,
שתיתן בו חום
במגע עורך,
שתחבר בחיבוקך
את שברי עצמי.
פיללתי
שדרכך-
רחשיי,
פחדיי
וכמיהותיי
יחמקו
מצילי הנעול
אל האור,
שתוכל לקרוא אותי,
ואת האותיות הקטנות
החבויות בין שורות נפשי,
שאהיה לך
מובנת.
ולכשתשוב
מעמקי מצולותיי,
אשווע
שתוכל עוד
לאהוב את כולי,
ולחבק אליך
אותי.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|