הלוואי ואבוא אליה.
אל אותה,
אל אותה נקודה,
הנמצאת על יד כיסא הכבוד.

כבר שנים;
שנים שאני מטייל למטה,
אך עיניי מביטות למעלה;
עיניי תרות אחר אותה נקודה, וליבי,
לבי מנסה להבין;
להבין את אותה נקודה,
אותה נקודה הנמצאת על יד כיסא הכבוד.

וכולי נכסף אליה,
כולי עורג ומשתוקק.
לא רק לראות,
לא רק להבין,
כל ישותי חושקת לבוא בשעריה,
לטייל בין שביליה,
ולדעת אותם.
שם לנטוע את ביתי,
אל מול כיסא הכבוד.

ועתה,
עתה ראיתי אותה מנצנצת.
מתגלה, מעורפלת ומסתתרת.
ליבי החסיר פעימות,
והוסיף פעימות.
ליבי הבין שעליתי למעלה;
עליתי, והתקרבתי,
וכמעט.

כמעט?...