אני ואלכסנדר מוקדון ישבנו לאכול צהריים יחד פעם.
הוא היה גבר נאה, מוקדון
עיניים בהירות, מהסוג שגורם לכל אישה להרטיב קצת את התחתונים
הזעירים שלה.
הזמנתי סלט קיסר, אני זוכרת
רוטב אלף האיים, בתוספת חמוצים כבושים בצד;
כשסיימנו לאכול הוא הבטיח שישלח לי מכתב למחרת,
הוא באמת שלח.
אהבתי את אלכסנדר, הוא אהב את עצמו גם
לפעמים הוא היה מזיין אותי כל כך חזק-
רק בכדי שלא תיהיה לי היכולת לזוז מהמיטה ולעזוב אותו.
הוא היה לא רע, בנוסף לזה שהיה חכם נורא
הוא ידע כל מיני דברים, גם כאלו שלא באמת חשובים וסתם תופסים
המון נפח בראש
אני חושבת שזו אחת מהסיבות שהוא התחיל לשתות
או אחת מהסיבות שהא ניהיה עצוב כזה.
אני ואלכסנדר תיכננו לשבת יחד-
לאכול ארוחת צהריים באוגוסט שעבר
אך הוא לא השיב למכתב ששלחתי לו,
באוגוסט שעבר אלכסנדר כבר לא היה.

איולאוס ואני התחלנו לאכול ארוחות ערב ביחד;
אין לו ריח של יין מהפה כשהוא מנשק אותי
הוא גם לא מפחד שאלך, למרות שהוא צריך-
כי ארוחות הצהריים עדיין שמורות לי ולמוקדון.