במסע האחרון אל קנוסה
נלחם בשבילים ובגעגוע
ומקרבות על שפיות עם חרבות של שנאה
נותרתי כאן פגוע
ותמיד אומרים על פצעים וזמן
מן אמירה כזו שטותית
אך כשהפצע מדמם הזמן אינו תרופה
אלא רק גסיסה איטית
אך לא אנום ולא אשן
גם אם יהום הסער
כי בלעדייך חלומות
הם רק אזכור לצער
ועם תרועות המנצחת
ועם שוך המלחמה
בשווקים וברחובות ברון
ונשמתי יש רק דממה
אני שונא אותך השמש
כמה נבזית היא החמה
אם את כולם את מחממת
אז למה קר לי בנשמה
ותראי אותי מתבוסס בגעגועי
נטול פנים ודמות
ועל אוזנך אני אלחש לך
לראות את רומא ולמות