היא הדביקה אותי
בחולות שלה, בעומק העיניים בחיוורון הפנים
בדרך החרדתית, כמעט מתנצלת, משתוקקת לאהדה ,בו פונה היא לזרים
גמורים
בדרך בה היא שונאת, שונאת מכול הלב כאילו הרג את תינוקה, חטף
ממנה את צעירותה ורצונה לחיות וכאילו לא היא זו ש
עלתה על האופנוע
נכנסה להריון
ענדה טבעת יהלום וענתה לו כן
הלוואי והייתי קצת יותר ענבל מיונה
שהייתי מסוגלת לחוש תאוות בשרים ולבקש, עוד עוד
להיקבר ושקברי יהיה מלא בעלי ורדים ורודים מלטפים
מעל מאהב שיבכה על חיים לא ממומשים, זיכרונות של פעם בחיים
וטעם גוף שלא יחזור
שלא אחוש עוד
מבלי שתבקש ממני לתת לך את היד
ואני אתחנן לך,כי את הדרך הזו עוד לא הספקתי לשכוח
שים לי סם |
