יש משהו במעברי חצייה שמכריח אותי לחשוב מחשבות עמוקות
משהו בבלילת האדם הזאת
שמביטה בפלאפונים כסוג של השתחוות
כולם הולכים לאנשהו אבל אף אחד לא לאן שהוא רוצה
המכוניות חולפות במהירות
מן זגוגית החלונות משתקפת דמותה של העיר
הרעש: כביש סואן, חריקות ורעש אגזוז הדופק על האוזן ולא מרפה
שני הצדדים מתנגשים כאילו בשדה הקרב
מאהבות עד אין קץ חולפות לרגליך
מבטיהן משתרך לעוד כמה רגעים
מן אחורי המחשבה שלך
מותירות שובל עצום של אפשרויות
הנדרך ונדרס על רקע צבעי שחור לבן
זולגות מן הבטון אל הביוב
אני תמיד אביט אחורה
לא אעצור, אך אביט
לעבר כל הבאים והשבים
שלא כמו אשת לוט
העיר לא תהפכני לניצב מלח
לא תיטיב עימי ותרשה לי לתענוג עד אין קץ
לנצח חי ברגע שבו האפשרויות כולם שלו