New Stage - Go To Main Page


משום מה מעולם לא הצלחתי להביט בעינייה מעבר ל-3 שניות. בדיוק.
הייתה הרגשה כאילו היא בולעת אותי, כאילו אני נשאב. אבל זה גם
ההרגשה שלי עכשיו. בעצם, אני חושב שזה כי הייתה לי תחושה שאם
תביט מספיק טוב שבריריותי תיחשף ותתנפץ. זה לא שאני מאמין
שהנשמה מסתתרת בעיניים או משהו כזה, אך היא יכולה לשים לב
לאיזו זווית של מבט, של זיכרון שלא מפסיק לשוטט שם בקשתית. לא
שאני מודאג מכך, אבל בדיוק בשביל זה המציאו את השפה. כדי שלא
נצטרך להביט אחד לשנייה בעיניים ולהבין כך; זה יותר מדויק,
נכון, יותר עמוק, אמת. אך נשמות היו קורסות, כך לפחות נסיוני
מלמד. היה בזה גם מין הנוסטלגיה. הייתה לה תמונה כזאת במגירה
מהילדות ברוסיה, ועינייה - עינייה היו בדיוק אותו הדבר. כאילו
כל המרחק, והזמן, והשלג שיש שם מאחוריה בתמונה..הייתי מביט
בתמונה והייתי עף למרחקים. איתה יכולתי להתעמק בעיניים כפי שלא
יכולתי בשום דרך אחרת. כוחות הטבע האיתנים: מים, רוחות סוערות,
אש..נפלו לעינייך ונדמה שגם לנצח. ובכל פעם שעצמת אותן עוד רגע
שאבד אל התופת.

זה רק המחשבות שלי בדיעבד, על למה מעולם לא הצלחתי להסתכל לה
בעיניים למשך יותר מכמה רגעים.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 22/11/17 12:05
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ניהיליסט רדיקלי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה