בית א':
מתי בפעם האחרונה הקשבת באמת, בשלווה בסבלנות בלי להתעמת.
שמעת כל מילה כל אות,
הסתכלת בתוך העיניים הגדולות.
האם נתת לו את הזכות לסיים לדבר,
או ששוב התפרצת לדבריו בלי הסבר.

פזמון:
מה יש לו להגיד, בשבילי הוא היחיד.
להפסיק להעמיד, פנים תמיד.
שאני  שומע, מבין, מכיל, מקשיב.
כשכל הזמן אני חושב רק על מה להשיב.
התשובה אצלי  בראש עוד לפני שהוא התחיל.
וכשהוא  יסיים אני אגיב כרגיל.
במהירות, בבהירות, ידוענות, קצת התנשאות.
המחשבה הזאת שמה שאני חושב זו המציאות.
מתי אני אלמד שבשיחה תמיד,
צריך לשמוע מה יש לו להגיד.
בית ב':
מה המטרה שלנו כשאנחנו מדברים?
להפיץ ידע, לנצח את האחרים.
תמיד להיות צודק,
למרות שהחוכמה שייכת לשותק.
להראות כמה אני יודע, לוודא שהוא שומע.
מה יש לי להגיד, כי אני צודק תמיד.
וזה לא משנה מה יש לו לומר.
בשבילי הוויכוח הרגע נגמר.
כי מה זה משנה לי יש לו להגיד,
אני צודק, תמיד!
פזמון:
בית ג'
מה המטרה שלנו כשאנחנו מדברים?
לשמוע מה חושבים גם אנשים אחרים.
להקשיב למי שנמצא מולנו,
ולא לחשוב רק מה הכי טוב בשבילנו.
ללמוד ממנו לראות כמה הוא יודע,
לראות איך בדברים החושבים הוא נוגע.
כרגע אני מדבר איתו, לכל דבר יש זמן כל דבר בעיתו.
וברגע הזה הוא היחיד, בעולם.
ואני אשמע מה יש לו להגיד, כי הוא יותר חשוב מכולם.
לא תמיד חייבים להתווכח,
אפשר גם להפסיד בוויכוח אבל לנצח.
לוותר אל האגו וגאוות הניצחון,
אפשר אולי לצאת מהשיחה הזאת עם רעיון.

בית ד':
יש דברים בחיים, שיותר חשובים מלהיות צודקים, אז כשאנחנו
מדברים, אפשר לתת מקום גם לאחרים.
המטרה שלנו כשאנחנו מדברים,
היא להיות בטוחים שאנחנו מקשיבים.
כי אם נקשיב באמת למה שיש לו להגיד,
נוכל לצאת מהשיחה עם אותו הידיד.
בידיעה ברורה שהפעם באמת.
הקשבתי בשלווה ובלי להתעמת.
שמעתי כל מילה כל אות,
הסתכלתי בעיניים הגדולות.
לא חשבתי כל הזמן על משהו אחר,
נתתי למי שמולי את הזכות לדבר.
לדבר באמת זה לדבר בידיעה שמי שמולך, מקשיב לך.
אז בבקשה מעכשיו תמיד, תקשיבו למה שיש לאחרים להגיד.