בית א':
יש בשמים הכחולים, ציורים.
חיות, רוחות, שדים וציפורים.
יש בשמים היפים, כל כך הרבה דברים.
דמויות, צורות ומחשבות. יש עננים.

בית ב':
ואני רואה את הצורות והצבעים,
מסתכל למעלה היצורים שם מופתעים.
הם לא רגילים, שאנשים פשוט רואים,
שבשמים יש דמויות  ויש חיים.

פזמון:
ואני יוצא למסע בין עננים,
לראות שם את היצורים,
להביט להם שוב בפנים.
לשמוע את הסיפורים.
כי כשלמעלה מסתכלים, אפשר לראות הרבה דברים.
העננים הם כמו מורים, ששום דבר אינם אומרים.
אבל אנחנו אמורים, ללמוד מהם עוד שיעורים.
על החיים, עלינו ועל כל האחרים.

בית ג':
יש בשמים השחורים, דברים שונים הם לא דומים, לעננים הלבנים זה
כוכבים.
וגם מהם אפשר ללמוד,
לגלות בהם עוד סוד.
סיפורים ואגדות, על נבואות ועתידות.
נסתרות הן נפלאות, הכוכבים.

בית ד':
יש בשמים האפורים, סוג אחר של עננים.
לא לבנים, לא כוכבים, הם משונים ומוזרים.
עננים חסרי פנים, חסרי צורה ומאיימים.
את הצרות הם מזכירים. וגם את הגשמים שמתקרבים.

בית ה':
ואני טועה לאן הם נעלמו,
העננים הלבנים, אולי הם התאדו.
ואני יוצא אל השמים הכחולים,
לשוב לראות צורות, דמויות וסיפורים.
לשוב לראות חיות רוחות שדים וציפורים, אני יוצא למסע בין
עננים.