New Stage - Go To Main Page

אש אל
/
התפכחות

התפכחות היא תמיד נוראית, היא תמיד מלווה בהרגשה של תסכול
וחוסר אונים מוחלט.
הדבר הנורא ביותר בהתפכחות הוא שאיכשהו, התפכחות אמיתית תמיד
מתרחשת שעתיים או שלוש לפני שהשמש עולה.
אתה תמיד אבל תמיד תתעורר בטווח הזמנים הזה אין פה יוצא מן
הכלל, זו שעת הפכחון.
אני יודע מה אתם חושבים לעצמכם עכשיו.
"זה לא קשור להתפכחות כל אדם מוצא את עצמו מתעורר מידי פעם
לפני שהוא צריך לא רק המתפכח".
זה נכון.
אתם צודקים לחלוטין! כולנו אבל כולנו מוצאים את עצמנו מתעוררים
לפעמים באותו טווח זמנים אולי אפילו מלאים במחשבות והרהורים.
מה ההבדל אז בין אותו מתפכח לכל אדם נורמאלי?
טווח זמנים זה של שעתיים אולי שלוש לפני הזריחה, הוא זמן מספיק
כדי שכל אדם נורמאלי יביט על השעון, חצי כועס מעצם כך שהוא
בכלל התעורר, חצי שמח על כך שיש לו עוד כמה שעות לישון.
בשלב זה, אותו אדם נורמאלי ינהל טקס זהה כמעט בכל פרמטר לכל
אדם נורמאלי אחר באותה הסיטואציה.
הוא ימלמל מילים לא מובנות, או יגנח קלות בעייפות.
הוא יוריד את רגליו מהמיטה לאט לאט, ולשניה פשוט ישב על קצה
המיטה, מנסה לעכל איפה הוא, ולמה הוא בכלל קם.
אותו אדם נורמאלי אולי יחליט ללכת למטבח, שם ימזוג לעצמו מים
קרים בכוס זכוכית, ובשקט של אותן שעות מוזרות, הוא ידע מתי
הכוס התמלאה אפילו שעיניו חצי עצומות.
פתאום ומשום מקום, ובלי שאף אחד ילמד אותו כיצד לעשות זאת, הוא
ידע להשתמש בשאר חושיו, חושיו שלא דורשים ממנו לוותר על אחיזת
העייפות והשינה בגופו ויאלצו אותו לפקוח את עיניו.
הוא ידע לזהות מתי אותה כוס המים התמלאה לגמרי רק לפי הצליל
אותו היא משמיעה.
אותו אדם נורמאלי ילגום את המים בלגימות גדולות, כאילו לא
לבזבז זמן מיותר על דברים לא חשובים כאלו, ולרגע קטן ירגיש
עירני יותר.
אותו אדם ירגיש איך אותם המים עוברים בכל נים מגופו, כמה הוא
היה צריך את כוס המים הזו!
לרגע הוא ירגיש כאילו הוא בדיוק סיים מסע נדודים ארוך במיוחד
במדבר, והוא אפילו לא שם לב עד כמה היה צמא עד לפני שטיפת המים
הראשונה החליקה בגרונו.
לאחר מכן, הוא אולי ילך כדי להתפנות בשירותים, וכשיסיים את
ענייניו ירגיש תחושת הקלה, ואם הוא אדם וורבלי, אפילו יאנח
אנחת רווחה.
מדהים כמה הוא היה צריך להתפנות, והוא לא שם לב בכלל עד כמה
היתה מלאה ומציקה השלפוחית שלו לפני.
את כל הפעולות אלו הוא יעשה באוטומטיות ובחשכה מוחלטת כמובן.
כן כן, גם את מלאכת ה״פינוי״. אל תדאגו, אם הוא אדם נשוי הוא
לחלוטין יזכור להרים את הקרש כדי למנוע ויכוחים מיותרים) מה
שבטוח זה בשום פנים ואופן אותו אדם נורמאלי לא יעז להדליק את
האור. להדליק את האור היא לא אופציה. המשמעות של להדליק את
האור היא הודאה בכך שהוא התעורר סופית!
זה לא משנה אם אותו אדם נורמאלי התעורר במלונית או בבית בו
בילה את רוב ימי חייו, האופציה להדליק את האור פשוט לא קיימת!
לאחר שיסיים את ענייניו, יפסע לאט לאט, כי עיניו לא התרגלו עוד
לחשכה בחזרה אל חדר השינה.
אותו אדם נורמאלי יביט על המיטה שרק מחכה שיחזור וישכב על
המזרון שעדיין שמר על חום גופו.
הוא יהפוך את הכרית לצידה הקריר, ויעצב את צורתה מחדש לצורה
האופטימלית בכך שיפרוק חלק מאותן אגרסיות שהיו קיימות בו קודם
ויחבוט בה.
הוא יכסה את כתפיו בשמיכה ששוכבת זרוקה לצידו, הופך אותה
מחתיכת בד עלובה למראה לסוג של חוט משי שמכסה אותו, הגולם,
במטרה לישון ולקום לאחר מכן כביראה חדשה.
עכשיו שהכל מוכן, והוא עטוף ומכוסה, ראשו נח על הכרית הרכה,
הוא מרוקן את ראשו מכל מחשבה, או מנסה לחשוב על מה היה הדבר
האחרון עליו חלם, ונרדם...
לפחות עד שהשעון יחליט שזהו, הגיע הזמן להתעורר. הוא נרדם.

אבל אצל המתפכח מדובר בסיפור אחר לגמרי.
המתפכח, לא מתעורר, הוא נקרע בלי שום אזהרה מוקדמת מתוך מציאות
אחת לתוך מציאות אחרת לגמרי במאית השניה! עיניו לא חצי עצומות
אלא פקוחות לרווחה, הוא לא קם בתחושת אופוריה מנומנמת, אלא קם
עם תחושת מועקה מלווה בזיעה קרה, נשימות מהירות ולב שעומד
להתפוצץ.
לרוב תחושת הפכחון מלווה בתחושה עמוקה של חוסר אונים, מהולה
במשפטים כמו "איך לא הבנתי את זה קודם", ולא, לא בצורה של
גילית משהו שהולך לשפר את עולמך, אלא יותר בסגנון של "איך
לעזאזל הייתי כלכך טיפש, כלכך עיוור ואיך לא ראיתי את זה
קודם".
או פשוט צועק "אידיוט! אידיוט! אידיוט!"
המתפכח שוכב במיטה, עייף, מותש אפילו אבל בלי יכולת להרדם.
גופו של המתפכח מעניש אותו בלי רחמים על מי שהיה, מה שעשה, מה
שחשב, מה שאמר או מה שרצה בכך שהוא מזרים בעורקיו דם מהר יותר
חזק יותר מתמיד ונותן לו מעין טעם מתכתי בפה שגורם לו לרצות
להקיא.
הנורא הוא, שזה לא עניין של גיל.
רוב הדברים בחיים הופכים להיות קלים יותר ככל שאתה מתבגר (גם
אם זה לא מרגיש כך לפעמים). לב שבור מתרפא מהר יותר (הרי למדת
להיות ציני בחייך), מילים טיפשיות שאמרת כבר פחות חוזרות לרדוף
אותך (למדת את הערך של לומר את האמת גם אם האמת היא קשה),
חרטות על מעשים שעשית כבר הופכות לשכיחות (למדת שכל דבר בסוף
מסתדר) כל אלו הם מעין מתנות שחייך מעניקים ככל שאתה מתבגר.
אבל רגעי פכחות לא עובדים ככה.
רגעי פכחות הופכים להיות רק קשים יותר ויותר עם הגיל.
כל אותם מנגנוני הגנה שלמדת בכל ימי חייך נעלמים בין רגע! הם
לא שם כדי לומר לך "עזוב כולם עושים טעויות" או "הכל לטובה",
ובגלל שאתה כלכך חשוף וכלכך רגיל להיות תלוי בהם כך הנפילה
תהיה כואבת יותר מכל דבר אחר.

27.10.2017
התפכחתי היום.
השעה היתה 4:00 לפנות בוקר, זה הרגיש כאילו מישהו הכה מכה
עצומה על תוף ענקי בבית החזה שלי, והרטט שהוא יצר עבר בכל גופי
לשניה אחת שפשוט זעזעה אותי.
"הפרחים היו ממנו".
בום... בום...בום... המתופף המשיך קצת חזק יותר.
רגע, אבל זה אומר שזה כבר כמה זמן, זה לא משהו חדש...
בום!...בום...!..בום!... וואו, זה קצת מכאיב עכשיו.
אז, כל השיחות, הפלירטוטים הכל... היה ... שקר?!
בום!!!...בום!!!...בום!!!... הראש מתחיל לכאוב.
הכל היה משחק?!
חתיכת אידיוט!!! צועק וצוחק לו המתופף
בום!!!...בום!!!...בום!!! מכה בי שוב ושוב ושוב עד שכל מה
שאני יכול להתפלל אליו זה לאבד הכרה רק כדי לקבל שניה של
מנוחה.
פלאש בק להודעת טקסט האחרונה - "היי, ראיתי שהכרת מישהו -
רציתי לומר מזל טוב. למרות שזה קשה לי כי אני מאוד מקנא מקווה
שאת מאושרת".
ולהודעת התגובה - "תמיד אהיה שלך נו - אייקון של לב" בום!!!
בום!!!
הוא מתופף... "אידיוט!!! אידיוט!!!!!!!" צורח וצוחק
המתופף עלי מבפנים. משחקים בך כמו ביויו!!!


אידיוט, אידיוט!!! אידיוט!!!"


...
4:00 לפנות בוקר, עיני מביטות על התקרה,עירני מידי בכדי להרדם,
ומוקדם מידי מכדי לקום ולהתחיל את היום..." לפחות עוד שלוש
שעות של הלקאה עצמית מחכות לי פה.

אעדכן.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 2/11/17 11:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אש אל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה